אֲבִי הַמֵּת
מֵת
כְּבָר שָׁנִים
עַל שָׁנִים –
וַאֲנִי כָּאן, בֵּינְתַיִם
עוֹד עוֹלֶה בַּהַר
וְכָל דָּבָר וְדָבָר
אֲנִי כָּאן עוֹשֶׂה
כְּאִילּוּ הוּא
עוֹד
רוֹאֶה.
אֲבִי הַמֵּת
מֵת
כְּבָר שָׁנִים
עַל שָׁנִים –
וַאֲנִי כָּאן, בֵּינְתַיִם
עוֹד עוֹלֶה בַּהַר
וְכָל דָּבָר וְדָבָר
אֲנִי כָּאן עוֹשֶׂה
כְּאִילּוּ הוּא
עוֹד
רוֹאֶה.
בִּבְשַׂר הַפְּרוּסוֹת הַנֶּעֱטָפוֹת חֶמְאָה צָחָה
כְּמַפַּת הַשַּׁבָּת בְּתוֹךְ קֻפְסַת
הָאֹכֶל הַדְּשֵׁנָה
שֶׁל יְלָדַי מְכַרְסֶמֶת בְּעָתָה מְשׁוּחָה
בְּשַׁלְשֶׁלֶת
נִיבִים שֶׁמָּא יִהְיוּ רְעֵבִים וּלְצַד
הַמָּרוֹר וְגַרְעִינֵי
הָרִמּוֹן שָׁקוּעַ חוֹחַ וּנְיָר בּוֹ
הַמִּסְפָּר שֶׁל אִמָּם
וְחָרַטְתִּי עַל גַּבּוֹ בְּצִפָּרְנַי
לְכָל הַדּוֹרְשִׁים קְחוּ
אוֹתִי בִּמְקוֹמָם
אֵינֶנִּי זְקוּקָה
לְטַלִּית
בְּעָמְדִי בִּתְפִלָּה
הִיא
שֶׁלְךָ, גֶּבֶר
עַל פַּסֶיהָ הַתְּכוּלִים
כַּמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים
בִּשְׁמֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ
אֲנִי
אֵינִי זְקוּקָה לָּהּ
שֶׁהֲרֵי עָטַפְתִּי
אוֹתְךָ
בַּמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים
בְּרַחְמִי
וּכְשֶׁתִּתְעַטֵּף בַּטַּלִּית
וְתַבִּיט כְּלַפֵּי מַעְלָּה
אֶל הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים,
שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה
גַּם אוֹתִי
בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים
וֶהֱיֵה נָא
עֵזֶר כְּנֶגְדִּי