הַנּוֹף הַזֶּה לֹא מַרְגִּיעַ אוֹתִי
אֲנִי צָרִיךְ מִלָּה טוֹבָה
אוּלַי
אֵין בִּי יָם.
רַק צֵל שֶׁל בְּקָתוֹת נְמוּכוֹת, אֲנִי
בֵּין שׁוּחוֹת חֲרֵבוֹת לְעֳרָפִים שֶׁמֻּטִּים
מְלַטֵּשׁ אֶצְבְּעוֹתַי
מִתְחַנֵּן לְמִלִּים.
וּבְלִבַּת שִׂנְאָה עַצְמִית יוֹקֶדֶת
תָּר אַחַר אִידֵאָה בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת.
גּוֹעֶה בְּעַלִּיזוּת עַל שְׂפַת נָהָר אַכְזָב
מְשַׁכְשֵׁךְ אֶצְבְּעוֹתַי בּוֹ, עַד זוֹב.
מְצַיֵּת לְמִשְׁמַע עֵינַי
וּמוֹחֵל לְאָבִי אֲשֶׁר עֲדַיִן חַי.
אֲנִי צָרִיךְ מִלָּה טוֹבָה
אוּלַי
אֵין בִּי רֶכֶס רְגָשׁוֹת
מֵרָחוֹק הֵם נוֹסְעִים אֶל הַיַּעַד
בֵּין חוֹפִים שְׁפוּפִים לִצְדָפִים שְׁקוּפִים
עוֹצֵם אֶת עֵינַי
וּבוֹרֵא גַּעְגּוּעִים.
