* / דן קרמר

קָשֶׁה לִהְיוֹת

שָׁמַיִם הַנִּפְתָּחִים לִשְׁרִיקָה,

כְּשֶׁדִּבּוּרְךָ מַעֲלֶה בִּי

פַּעַם אַחֲרֵי פַּעַם

מִלָּה בּוֹעֶרֶת עַל קְצֶה הַלָּשׁוֹן,

וַאֲנִי יוֹשֵׁב שָׁם,

שׁוֹתֵק,

אוֹסֵף אֶת הַגִּצִּים לְתוֹךְ הַבֶּטֶן

וְאָז הַכֹּל נִהְיָה נָהָר.

נְסִיעָה בְּנוֹבֶמְבֶּר /יוני יחיאלי

הַגֶּשֶׁם שָׁטַף בַּלַּיְלָה אֶת הָאָבָק שֶׁהִצְטַבֵּר כֹּל הַקַּיִץ

מֵעַל הָעוֹלָם,

וְהַיּוֹם עַל כְּבִישׁ הַסַּרְגֵּל

הַנּוֹף צָלוּל וְנָקִי,

וְהוּא חוֹשֵׂף לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

אֶת הַתָּבוֹר וְאֶת גִּבְעַת הַמּוֹרֶה,

וְכֹל עָנָן מַתְחִיל וּמִסְתַּיֵּם בְּמֶרְחָק מובחן

מִן הֶעָנָן שֶׁלְּיַדוֹ,

וְהָעֲנָנִים מַטִּילִים אִיֵּי צֵל

גְּלוּיִים לָעַיִן עַל הֶהָרִים

וְהֵם אוֹמְרִים לִי בְּהִירוֹת:

אֵלּוּ הַחַיִּים שֶׁלָּךְ. קְחִי אוֹתָם,

אוֹ תַּעַזְבִי אוֹתָם.

יַלְדוּת / אורית צמח

בְּרַגְלַיִם גַּסּוֹת דָּהַרְתִּי

לְהָשִׁיב שִׂמְחַתְכֶם הַמִּתְפָּרֶצֶת

אֶל הַתֶּלֶם הַנִּשְׁכָּח.

נִבְהַלְתִּי

כָּל כָּךְ.

הָיִיתִי צְרִיכָה לִצְחֹק בְּפֶה גָּדוֹל

לִצְחֹק עַל הַכֹּל.

הָיִיתִי צְרִיכָה לָרוּץ וְלִקְפֹּץ,

לְחַבֵּק וְלִמְחֹל.

אַךְ זֵרַזְתִּי אֶתְכֶם אֶל הַקִּירוֹת

וְשָׁטַפְתִּי אֶת הַחוֹל וְאֶת שִׁבְרִי הֶעֱלִים

אֶת רֵיחַ הַתַּפּוּז וְאֶת כָּל הַצְּבָעִים

וְנִגַּבְתִּי הֵיטֵב

כָּל עֵדוּת לַיַּלְדוּת שֶׁלָּכֶם.