ציור/ הדר קרה

בּוֹאִי

אֲנִי יְצַיֵּר עָלַיִךְ וְאַתְּ תְּצַיְּרִי עָלַי.

נְצַיֵּר בְּאֶצְבָּאוֹת,

וְנְעַרְבֵּב אֶת הַצְּבָאִים וְהַתְּאָמִים וְהָרֵכוֹת,

וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב

וְכּוּלָם אִיּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר  

חוּם

 

אֲנִי יִצְבָא עָלַיִךְ וְאַתְּ תִּצְבְאִי עָלַי,

וַאֲנִי יַגִּיד עוֹד וְאַתְּ לֹא תַּגִּידִי דַּאי

וְאַתְּ תַּגִּידִי קֵן וְגַם אֲנִי יַגִּיד קֵן,

וְהַקּוֹל אִיֶּיה מַמָּשׁ יָפֶה וְנָעִים

עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הָאֶצְבָּאוֹת

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד תָּאַם,

וְנֵשֵׁב מְכּוּשְׁכָּשִׁים אַל הַמִּטָּה וְנַגִּיד "אֶזֶּה בָּלָגָן,

לְמָה זֵה אַיָּה טוֹב?