* / גיא זוילי

הַבֹּקֶר הוֹרִיק.
תְּאֵנָה נִקְטְפָה לִפְנֵי נְפִילָתָהּ לָאֲדָמָה,
עֲלֵי הַגֶּפֶן הֵנֵצּוּ,
צֵל הִתְחַלֵּף בְּצֵל.
הַבֵּט,
אֵין זֶה זְמַן
לִנְבֹּר בְּמִרְקַם הַקַּרְקָעִית.
עֲלֵי רוּחַ נִבָּטִים חֶרֶשׁ
נְקֻדָּה לֹא מְסֻמֶּנֶת בְּדֶרֶךְ מְאֻבֶּקֶת.
שִׂיחַ הָרֹתֶם מֻשְׁלָג
דַּם הַפָּרָג נִגָּר
שְׁתֵה.
הַשֹּׁקֶת נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ.

מרחוק היתה ציפור / יורם סלבסט

וּמֵרָחוֹק הָיְתָה צִפּוֹר
וְלֹא יָדַעְתִּי אִם צִפּוֹר בַּשֶּׁמֶשׁ עָפָה
אוֹ כֶּתֶם בַּמַּבָּט
וְלֹא יָדַעְתִּי אִם טָסָה אוֹ נוֹפֶלֶת
וּבְאֵיזֶה צֶבַע הַנּוֹפִים צָפוּ בָּהּ
אִם הַבֶּטֶן מְיַסֶּרֶת
אוֹ טַעַם מֵי אֲגַם חָסְרוּ לָהּ
כִּי מִקָּרוֹב הָיִית רַק אַתְּ
עֲדָשָׁה תַּחַת הַיַּמִּים
נוֹפֶלֶת בַּלֵּילוֹת וּמַפְלִיגָה עִם שַׁחַר
וְלֹא יָדַעְתִּי אָן אַתְּ טָסָה
אוֹ שְׁמוֹת נוֹפִים חָסְרוּ לָךְ
וּמֵהֵיכָן שַׂקֵּי הָאַהֲבָה

חלום/ עפר בור

יֵשׁ מַדְרִיכִים חַדֵּי עַיִן וּמְבִינֵי עִנְיָן
שֶׁמְּזַהִים בְּתוֹךְ שְׁכָבוֹת הַחוֹל הַנּוּבִּי
אֶת הַפַּסִּים הָאֲדֻמִּים שֶׁל שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת וְהַפַּסִים הַלְּבָנִים
שֶׁל שָׁנִים גְּשׁוּמוֹת יוֹתֵר        
גַּרְגִּיר אַחַר גַּרְגִּיר
הֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהַסְבִּיר
אֶת תְּזוּזָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת
וּלְנַמֵּק תַּהֲלִיכֵי שִׁקּוּעַ רַכִּיכוֹת  
לִמְאֻבָּנִים. 

אֲנִי – הָלוּם מִשֶּׁצֶף נְחָלִים חוֹתְרִים בְּשִׁכְבוֹתַי
עַד סֶלַע הַיְּסוֹד
קְצָת מְקַנֵּא בָּם עַל כֹּל הַבְּהִירוּת הַזּוֹ
הַהֶסְבֵּרִים הַכֹּה סְדוּרִים וּמְלֻמָּדִים. 

אֲנִי עוֹדִי זוֹכֵר אֵיךְ נֶהְפְּכָה עִירִי עָלַי 
וְאֵיךְ זָלְגָּה גָּפְרִית מִן הַשָּׁמַיִם
וְגָאז מֵהַבְּרָזִים. 
לֹא הוֹד קְדוּמִים וְלֹא יִפְעַת בְּרִיאָה
רַק פַּחַד מְחֻדָּד, אֵימַת הַוַּדָּאוּת.  

הַשְּׁאִיפָה לְסֵדֶר הִיא עֲרֻבָּה לְהַצְלָחַת הַהִמְנוֹנִים
אִתָּם נִתַּן לָשֵׂאת אֶת רַעַם הַתֻּפִּים
"צְאוּ לְהִלָּחֵם צְאוּ"   
וְהַצְּרִימָה שֶׁל  עֲדַת הַמְּקוֹנְנוֹת
שֶׁכְּבָר עוֹרֶכֶת חֲזָרוֹת
זוֹעֶקֶת "בִּשְׁבִיל מָה?" 

כשהשמש הפסיקה לשקוע / גל משיח

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִפְסִיקָה לִשְׁקֹעַ
הַפָּארְק מִמּוּל הַבִּנְיָן שֶׁלִּי
הָיָה כֻּלּוֹ מַיִם
הַמַּמְטֵרוֹת הַמְּחֻרְבָּנוֹת
לְעוֹלָם לֹא מַפְסִיקוֹת לְהַשְׁקוֹת

נוּרִית הִסְתַּכְּלָה בַּחֲדָשׁוֹת
דִּבְּרוּ עַל הַהַשְׁלָכוֹת
הִיא הִקְשִׁיבָה בִּקְפִידָה

שָׁאַלְתִּי אֶת נוּרִית:
"הִתְקַשַּׁרְתְּ לָעִירְיָה?"
הִיא אָמְרָה לִי:
"הֵם בֶּטַח עֲסוּקִים עַכְשָׁו"

"לָמָּה שֶׁלֹּא יָבִיאוּ אֵיזֶה מִישֶׁהוּ
שֶׁיִּתֵּן מַכָּה עִם הָרֶגֶל עַל הַמַּמְטֵרוֹת
יַכְנִיס אוֹתָן פְּנִימָה רַגְלִית
אַחַת אַחַת
אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה?"

הַמַּיִם הִמְשִׁיכוּ
לִזְרֹם
בְּרַחֲבֵי הַפָּארְק, וְדִמְיַנְתִּי
אֶת הַתֶּמְזָה, נֶעְצָר
בַּבִּנְיָן הָאָרוּר שֶׁלִּי. מְפוֹרֵר אוֹתוֹ
בְּאִיטִיוּת מַרְגִיזָה. תְּפוֹרֵר,
תְּפוֹרֵר, אֲנִי צוֹעֵק, אֱלֹהִים,
וְהַבִּנְיָן לֹא קוֹרֵס הוּא רַק
מַנְמִיךְ וּמַנְמִיךְ וּמַנְמִיךְ
וּמְפוֹרֵר אוֹתָנוּ בְּאִיטִיוּת,
תְּפוֹרֵר, אֱלֹהִים, תְּפוֹרֵר
וְזֶה רַק מְדַגְדֵּג לִי
כְּמוֹ נְמָלִים.

"תַּגִּידִי, מָה נִסְגַּר
עִם הָעִירְיָה הַמִּזְדַיֶּנֶת הַזֹּאת?"

נוּרִית מָשְׁכָה בַּכְּתֵפַיִם כְּמוֹ
שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים מוֹשְׁכִים בַּכְּתֵפַיִם
וְלֹא חִדְּשָׁה לִי שׁוּם דָּבָר

* / אליונה שכטרמן


יוֹשֵׁב עַל הַסַּפְסָל בַָּאוֹטוֹבּוּס
כְּמוֹ עַל סַפְסַל הַנֶּאֱשָׁמִים.
לוּלָאַת-הָאֲחִיזָה שֶׁמְּרַחֶפֶת
מֵעָלַי מַזְכִּירָה לִי
חֶבֶל-תְּלִיָּה.
כָּל פַּעַם שֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת
אֲנִי רוֹאֶה רֹאשׁ נוֹפֵל
בְּהִלּוּךְ אִטִּי.
עוֹד מְעַט יַגִּיעַ
תּוֹרִי.

קְרוּם 19 / טל נוה


כָּל פַּעַם שֶׁהִסְתּוֹבַבְתְּ נִקַּרְתִּי לָךְ בַּחַלָּה
חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת, עוֹד אַחַת וְעוֹד אַחַת.
בְּשֻׁלְחָן הַשִּׁשִּׁי הָיוּ לָנוּ חַלּוֹת חֲסֵרוֹת בְּצוּרוֹת שׁוֹנוֹת,
חַלּוֹת מְנֻקָּרוֹת.
כָּל הַזְּמָן הִסְתַּכַּלְתִּי סָבִיב
לִבְדֹּק שֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה.
צָבְטוּ לִי הַמַּבָּטִים שֶׁלָּךְ
כְּמוֹ מְצַוִּים עָלַי לְהַפְסִיק לְנַקֵּר מִסָּבִיב.
מַכּוֹת בְּלִי מַגָּע.
וַאֲנִי רַק רָצִיתִי בָּצֵק רַךְ לֹא שֶׁלִּי,
לַחְפֹּר בְּחַלּוֹת
וּמִטּוֹת נְקִיוֹת לֹא שֶׁלִּי,
כְּשֶׁאֲנִי מְלֻכְלֶכֶת.




ליאור שטרנברג

        כַּף חֲלוּלָה

עַכְשָׁו לֶאֱהֹב אוֹתָךְ נֶגֶד עַצְמִי, נֶגֶד הַפַּחַד
הַבּוֹלֵעַ אֶת נְשִׁימָתִי בְּכַף חֲלוּלָה
נֶגֶד הָעוֹלָם הַקּוֹרֵא לְהַחֲרִיב אֶת גּוּפִי
בִּשְׁלַל גּוּפִים אֲחֵרִים, נֶגֶד
הַתּוֹדָעָה הַמְחוֹלֶלֶת אֶת עַצְמָה לָמָוֶת;
כָּל רִיקוּדֵי הָאַיִן הָאֵלֶּה, עֵינַיִם פְּנִימִיּוֹת
הַפּוֹרְשׂוֹת בְּתוֹכִי שָׁמַיִם בְּדוּיִים, מַלְכּוֹדוֹת
רֶשֶׁת קָרוֹת וּכְחֻלוֹת. הֶעְדֵּרֵךְ
הוּא מַתְּנַת הָעֶרֶב שֶׁלִּי. וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר בָּךְ
כָּנֶעְדֶּרֶת הַגְּדוֹלָה
וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בָּךְ כָּרְחוֹקָה הָרַכָּה
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבִּקְצֶה הֵעָדְרוּתֵךְ
מַמְתִּין גּוּפֵךְ הַקָּרוֹב, הָאֱנוֹשִׁי,
לַעֲשׂוֹת לִי מָקוֹם שֶׁל מַמָּשׁ
בָּעוֹלָם
                                                  מתוך באור החם, 2008


  

ליאור שטרנברג

                                                  *

שָׁמַעְתִּי אֶת רֹאשִׁי       נִסְדָּק
הַלַּיְלָה    שׁוּם  דָּבָר     מְיֻחָד
רַק קְנַאק קָטָן יָבֵשׁ       בְּצַד
שְׂמֹאל לְמַעֲלָה            אֲבָל
יָדַעְתִּי שֶׁזֶּהוּ              עַכְשָׁו
אַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ          דְּבָרִים
הַנְּשָׁמָה תִּדְלֹף          מִתּוֹכִי
כְּמוֹ מַיִם חֲלוּדִים        מִפַּח
עוֹד מְעַט אַתְחִיל      לַחֲרֹץ
תְּלָמִים               לֹא נִרְאִים
בַּעֲנַן הִרְהוּרַי           הַנָסִּים
(הַחֲפָצִים הַשֵּׁמוֹת   שִׁירִים
פָּנִים יְקָרוֹת -)            כְּמוֹ
מְעַשֵּׁן פְּזוּר דַּעַת    הַשּׂוֹרֵט
מִתּוֹךְ                   שִׁעֲמוּם
בִּסְלִיל הֶעָשָׁן      הַמִּתְאַבֵּךְ
מוּל עֵינָיו          עוֹד מְעַט


מתוך בית, 1999

ליאור שטרנברג

לָךְ

בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁאַתְּ מַצְמִידָה כַּף רֶגֶל חַמָּה אֶל רַגְלִי אֲנִי מְאֻשָּׁר.
אֲבָל אֵיזוֹ יָד אֲפֹרָה לוֹחֶצֶת עָלַיִךְ חָזָק
בְּעִקָּר בִּשְׁנָתֵךְ וְאֶת קָמָה בְּקֹשִׁי, מֻכַּת
חֲלוֹמוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת סַבְלָנִיִּים
אִם רִיר הַחַיִּים נִגָּר מַר כָּל בֹּקֶר עַל הַלָּשׁוֹן,
וְהָעוֹרְבִים שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתְךָ מִן הַדַעַת הֵם רַק מָשָׁל.

אֲהוּבָה,
יֵשׁ בָּךְ מָנוֹת נְדִירוֹת
שֶׁל חִיּוּךְ וְאֵשׁ רַכָּה שֶׁפּוֹתַחַת אֶת פָּנַיִךְ,
לָכֵן טִבְלִי אֶת שְׂעָרֵךְ בְּמֵימָיו הַטּוֹבִים שֶׁל הַיּוֹם,
בְּלִּי לְפַקְפֵּק בַּשִּׁיר הַמְלַחֵךְ אֶת קַרְסֻלַּיִךְ.
הֲיִי סְפִינָה רַחֲבַת לֵב, פְּקוּחַת
מִפְרָשִׂים, אֶל תּוֹךְ בְּקָרִים
שֶׁכֹּחָם בָּהִיר וְאַגָּדִי.
                                מתוך טקסי הערב, 2012                   


  

רוחות של צהריים / רונית מזוז סלהוב

הַקְפִּידִי  לִסְגֹּר  אֶת  כָּל  הַפְּתָחִים
אִמָּא  זְקֵנָה.
זוֹ  שְׁעָתוֹ  שֶׁל  חַד  הַקֶּרֶן
מֶרְחָבִים  רֵיקִים  שֶׁל  צָהֳרַיִם
הוּא  חוֹבֵט  בָּרְשָׁתוֹת  הַחֲלוּדוֹת
פַּרְפַּרֵי  הַלַּיְלָה  הַמֵּתִים  נוֹשְׁרִים  אֶל  הֶחָצֵר.
הַקְפִּידִי  לִסְגֹּר  אֶת  כָּל  הַפְּתָחִים
אִמָּא  זְקֵנָה.
בַּבֻּבּוֹת  הֲלֹא  צְפוּיוֹת  שֶׁלָּךְ  שֶׁעַל  הַמַּדָּף

עֲלוּלָה  עַכְשָׁו  לְהִכָּנֵס  הָרוּחַ.

אני בשתי תמונות / זיוה גל

הַכִּשָּׁלוֹן חָנַק חָזָק. זֶה הִתְחִיל עוֹד  מֵהַלַּיְלָה
כְּשֶׁהִתְחַכֵּךְ, הַפֶּה  נִפְעַר  אֶל  הָאֲוִיר
וְכָל הָאֵבָרִים פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַגּוּף כָּמוֹהוּ
בְּאוֹתָם קַוֵּי  מִתְאָר . כְּלוֹמַר,
הוּא עָמַד
'אֲנִי'  עָמַד מִחוּץ לָעוֹר
הוּא צָחַק
'אֲנִי' צָחַק
הוּא יָשַׁב / 'אֲנִי' עַל בִּרְכָּיו (רָכַב)
הַכִּשָּׁלוֹן הוֹשִׁיט לוֹ  יָד
הִיא בְּכַפּוֹ, הַיָּד, עַכְשָׁיו.

הַשִּׁגָּעוֹן חָבַק חָזָק
זֶה הִתְחִיל עוֹד  מֵהַלַּילָה
כְּשֶׁקָפַץ
פֶּה  נִפְעַר  אֶל  הָאֲוִיר
פֶּה שֶׁל דָּג
וְכָל הָאֵבָרִים פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַגּוּף כָּמוֹהו
בְּאוֹתָם קַוֵּי  מִתְאָר . כְּלוֹמַר,
הוּא  חָתַר
'אֲנִי'  חָתַר מִחוּץ בָּשָׂר
הוּא צָלַל
'אֲנִי' צָלַל
הוּא שָׂחָה וְ'אֲנִי' עַל  סְנַפִּירָיו
הַשִּׁגָּעוֹן נָתַן לוֹ  גַּב-
'אֲנִי' אוֹחֵז מַלְתְּעוֹתָיו






* / אפרת ביגמן

הָרַסְתָּ וְלֹא חָמַלְתָּ
שָׁבַרְתָּ וְלֹא שִׁלַּמְתָּ
וְכָל הַחַרְסִינוֹת הַשְּׁבוּרוֹת נֶגְדְּךָ
בַּוִּיטְרִינָה מַבְהִיקוֹת אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה
אֶל בַּעַל הַחֲנוּת הַחוֹפֵן פָּנָיו בְּיָדָיו וּבוֹכֶה.






מִתַּחַת לַשָּׁעוֹן/ מרדכי שרי

לָאַחֲרוֹנָה אֲנִי    
מְעַשֵּׁן בַּחֲלָלִים סְגוּרִים.
אוֹכֵל בָּשָׂר שָׁמֵן לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
עוֹבֵר אֶת הַכְּבִישׁ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
דּוֹד יִרְמְיָהוּ מִתְקַשֵּׁר כָּל עֶרֶב
וְשׁוֹתֵק. אִבֵּד אֶת אִמּוֹ בַּיְעָרוֹת.
לִפְעָמִים בָּא.
מִתַּחַת לִשְׁעוֹן הַקִּיר בַּמִּטְבָּח
שְׁנֵינוּ שׁוֹתְקִים בְּיַחַד שָׁעוֹת.
סוֹפוֹ שֶׁל הַמָּוֶת קָרוֹב
הוּא אוֹמֵר לְבַסּוֹף.
מִי שֶׁלֹּא קָבַר עַצְמוֹ חַי
לֹא יִזְכֶּה לָמוּת.

סָפֵק סָבִיר/ מרדכי שרי

אֶת הַקֻּפְסָה הַשְּׁחֹרָה שֶׁלִּי הֵם עֲדַיִן מְחַפְּשִׂים.
אֵינָם מִסְתַּפְּקִים בְּמִלּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת.
"הַקְּלִיטָה הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת", הֵם אוֹמְרִים,
"אוּלַי קְרִיאַת עֶזְרָה, אוּלַי מִלּוֹת פְּרֵדָה, אוּלַי שִׁיר."
יֵשׁ שֶׁרָאוּ אוֹתִי נוֹסֵק, אוּלַי צוֹלֵל. יֵשׁ סְבוּרִים
שֶׁהָיָה זֶה הָעִשּׁוּן, הַפַּחַד, אוֹ שֶׁמָּא מִין לֹא זָהִיר.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּה לֹא הָיִיתִי אֲנִי כְּלָל.
מִישֶׁהוּ נִשְׁבַּע שֶׁרָאָה אוֹתִי, הוֹמְלֶס בְּפָּרִיז,
וְאַחַר זִהָה אוֹתִי בְּפִינְלַנְד, שׁוֹמֵר יְעָרוֹת.
כַּמָּה מְשֻׁגָּעִים לַדָּבָר עֲדַיִן מְחַפְּשִׂים
הוֹכָחָה שֶׁהָיִיתִי.  

בֹּקֶר/ מרדכי שרי

הוּא קוֹרֵא בְּעַמּוּדֵי הַחֲדָשׁוֹת, עַמּוּד
וְעוֹד אֶחָד. הִיא – בַּמּוּסָף. "הַמֶּמְשָׁלָה", הוּא מְגַחֵךְ.
"הַקּוֹנְצֶרְט", הִיא אוֹמֶרֶת.
"וּמֶזֶג הָאֲוִיר?" – "דֵּי קַר". "נִגְמַר הַסֻּכָּר".
הֶחָתוּל בּוֹדְלֵיר מִתְחַכֵּךְ בְּרַגְלֶיהָ, הַכֶּלֶב יוֹשֵׁב
לְיָדוֹ. מַמְתִּינִים, אַרְבַּעְתָּם.
הוּא נֶאֱנָח. "אֵיךְ?", הִיא שׁוֹאֶלֶת.
"קְצָת פָּחוֹת."
"כְּדַאי שֶׁתִּרְאֶה רוֹפֵא." הָעִתּוֹן מְקֻפָּל,
הוּא מַקְשִׁיב לַיּוֹמָן. הִיא
שׁוֹטֶפֶת אֶת כּוֹסוֹת הַקָּפֶה,
הוּא מַבִּיט אֲרֻכּוֹת בְּיַשְׁבָנָהּ.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן, בֹּקֶר סַגְרִירִי
דַּק כְּתַכְרִיךְ, עוֹטֵף אֶת הָעִיר.

וגר זאב עם כבש/ לאה פילובסקי

יֶלֶד קָטָן וְעִוֵּר שׁוּב נִכְלָא עִם נַעַר אַלִּים וְגָבוֹהַּ בְּחֶדֶר אֶחָד
אֲבָל אַתְּ כְּבָר אֵינֵךְ קְטַנָּה, הַנַּעַר הָאַלִּים שֶׁלְּךָ מֵת, מֵעוֹלָם לֹא הָיִית עִוֶּרֶת.
אֵין קֶשֶׁר בֵּין דָּבָר לְמִשְׁנֵהוּ
וּבֵין שְׁנֵיהֶם לְבֵין הַמְטֹרָפִים הַמַּטְרִידִים
אֶת מְנוּחָתְךָ: הַשָּׁכֵן הַסּוֹטֶה, הַמְּשׁוֹרֵר מֻפְרַע הָאִישִׁיּוּת, כָּל הַשְּׁאָר. חִדְלִי
לִדְאֹג, הֵם אֵינָם מְטֹרָפִים בֶּאֱמֶת, זוֹ רַק צוּרַת הִתְבַּטְּאוּת.
וּבְכָל מִקְרֶה אִישׁ לֹא יִכְפֶּה עָלַיִךְ לְגוּר אִתָּם בְּאוֹתָהּ מַחְלָקָה בְּקָרוֹב.
לְכִי לִישֹׁן, קְחִי כַּדּוּר, הַפְסִיקִי עִם כָּל זֶה
לְכָל הָרוּחוֹת הַחוֹלוֹת.





קיצור שנות התשעים/ לאה פילובסקי


''סגור ספר זה ונסה להחזיר אותו בצינורות
שבהם הגיע אליך''
מאיר ויזלטיר
סָגַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְנִסִּתִי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ בַּצִּנּוֹרוֹת שֶׁבָּהֶם הִגִּיעַ אֵלִי,
אֵלָּה שֶׁגַּם גְּדוֹלֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַתֵּל-אָבִיבִיִּים לֹא חָזוּ, כְּמוֹ הַצִּנּוֹר
שֶׁהוֹבִיל לְמוֹעֲדוֹן הַתַּרְבּוּת בַּקִּבּוּץ בְּרֵאשִׁית שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים, שָׂם
נִגְמָר יְרִיד הַסְּפָרִים וְרַק אֶחָד נִשְׁאַר לְסַדֵּר בְּתוֹר תּוֹרָן: אוֹתוֹ אִישׁ
שֶׁפַּעַם אָמַר לְמִי שֶׁחִזֵּר אַחֲרֵי שֶׁיַּפְסִיק, כִּי אַחֶרֶת עוֹד אֵעָנֶה לוֹ
וְאֶהֱרֹס לוֹ אֶת הַצּוּרָה עִם כָּל הַסְּפָרִים. הָאִישׁ הַהוּא לֹא רָצָה
לְהַחֲזִיר לִי אֲפִלּוּ שְׁלִישׁ מִמְּחִיר הַסֵּפֶר. בְּכָל מִקְרֶה, בַּעֲבוּר שְׁנֵי
שְׁקָלִים כְּבָר בִּשְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים לֹא הָיִיתִי מִקַּבָּלַת קָפֶה וְעוּגָה אֲפִלּוּ
בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב. לְעֻמַּת זֹאת קִבַּלְתִּי אוֹתָם חִנָּם בַּמּוֹעֲדוֹן וְגַם זָכִיתִי
לְהַשְׁאִיר אֶצְלִי אֶת הַסֵּפֶר. הָאִישׁ מִמֵּילָא לֹא הָיָה מֵעֻנְיָן בּוֹ וְהֶעְדִּיף
שֶׁאֶסְתַּלֵּק כְּבָר עִם הַסְּפָרִים שֶׁלִּי וְעִם כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים הַמּוּזָרִים שֶׁאַף
אֶחָד לֹא שָׁמַע עֲלֵיהֶם וְשֶׁאֶתֵּן לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לְסַדֵּר וּלְפַזֵּם אֶת הַפִּזְמוֹן
הָאָהוּב עָלָיו: יֵשׁ לִי סִימְפַּטְיָה לַאֲנָשִׁים מִתְיָאֲשִׁים בְּתֵל-אָבִיב.
יָדַעְתִּי שֶׁהוּא מְפַזֵּם וְלֹא רוֹעֵד, שֶׁאַחַר כָּךְ יִשְׁתֶּה וְלֹא יִרְעַד, יְעַוֶּה
אֶת פָּנָיו וְלֹא יִרְעַד,  יִצְחַק וְלֹא יִרְעַד. אוֹיְבֵי הַשִּׁירָה חַסְּרִי מֵיתָרִים
וְאֵין בָּהֶם מָה שֶׁיִּרְעַד.