ליאור שטרנברג

        כַּף חֲלוּלָה

עַכְשָׁו לֶאֱהֹב אוֹתָךְ נֶגֶד עַצְמִי, נֶגֶד הַפַּחַד

הַבּוֹלֵעַ אֶת נְשִׁימָתִי בְּכַף חֲלוּלָה

נֶגֶד הָעוֹלָם הַקּוֹרֵא לְהַחֲרִיב אֶת גּוּפִי

בִּשְׁלַל גּוּפִים אֲחֵרִים, נֶגֶד

הַתּוֹדָעָה הַמְחוֹלֶלֶת אֶת עַצְמָה לָמָוֶת;

כָּל רִיקוּדֵי הָאַיִן הָאֵלֶּה, עֵינַיִם פְּנִימִיּוֹת

הַפּוֹרְשׂוֹת בְּתוֹכִי שָׁמַיִם בְּדוּיִים, מַלְכּוֹדוֹת

רֶשֶׁת קָרוֹת וּכְחֻלוֹת. הֶעְדֵּרֵךְ

הוּא מַתְּנַת הָעֶרֶב שֶׁלִּי. וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר בָּךְ

כָּנֶעְדֶּרֶת הַגְּדוֹלָה

וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בָּךְ כָּרְחוֹקָה הָרַכָּה

אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבִּקְצֶה הֵעָדְרוּתֵךְ

מַמְתִּין גּוּפֵךְ הַקָּרוֹב, הָאֱנוֹשִׁי,

לַעֲשׂוֹת לִי מָקוֹם שֶׁל מַמָּשׁ

בָּעוֹלָם

                                                  מתוך באור החם, 2008