שבר 22 /עופר בור

הַכֹּל-יָכוֹל שָׁבַר תָּ'רֶגֶל.

נוֹשְׂאִים אֵלָי עֵינַיִם נְתִינַי ,

אֵיךְ נָפַל

הֵילֵל בֶּן שַׁחַר .

עַל קַב קַנָּדִי אֲנִי

מְדַדֶּה בֵּין כִּסֵּא לְאַסְלָה

וְקָם.  לְבַד לְבַד.

 

וְאוּלַי,

 זֶה שֶׁבֶר רִאשׁוֹן

וְיִהְיוּ הַדְּבָרִים .

יִהְיוּ חֲשָׁשׁוֹת בָּאַגָּן

כְּאֵבִים בֶּחָזֶה.

וְאוּלַי לֹא יִהְיוּ

מִפְרָקִים, בִּרְכָּיִם,

אֵילו רַק הִתְכַּוְּצוּיוֹת וְתוּ לֹא

 

מָה אֲנִי מַשִּׁיק ?

הַקַּב נִצַּב לְרַדְיוּס בִּנְקֻדַּת הַהַשָּׁקָה.

אִם תַּעֲבוֹר עַל כֻּלָּן , תַּחֲזֹר לְהַתְחָלָה

 

 

הכל מתחיל מנקודה אחת שלמה / ליאור חורי

הִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי, עֲגֻלָּה וּמְשֻׂרְטֶטֶת, וּמַהֵר מְאוֹד הִיא מְשַׁעֲמֶמֶת אוֹתִי

אָז אֲנִי מְנַפֶּצֶת אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת לֹא שָׁווֹת וְלֹא יְשָׁרוֹת

שֶׁקְּצָת מְמַלְּאוֹת אֶת הַמִּסָּבִיב, וּכְבָר יוֹתֵר שָׁקֵט לִי בִּפְנִים.

וְגַם זֶה לֹא מָלֵא לִי מַסְפִּיק, שָׁקֵט, שָׁקֵט מִדַּי עַד שֶׁזֶּה נִהְיֶה כְּבָר מַפְחִיד

אָז אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל הַשְּׁבָרִים חָזָק, שֶׁיִּהְיֶה רַעַשׁ שֶׁיִּגְבַּר עַל הַשֶּׁקֶט

וּמַמְשִׁיכָה לִקְפֹּץ וְהָרַעַשׁ מִתְחַזֵּק

עַד שֶׁהַשְּׁבָרִים כְּבָר נַעֲשִׂים לְאַבְקָה וְהִיא נִכְנֶסֶת לִי לָאַף וְקָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם

וַאֲנִי עוֹצֶרֶת

וְהַלֵּב שֶׁלִּי דּוֹפֵק חָזָק, וְגַם זֶה סוּג שֶׁל רַעַשׁ

אֲבָל לֹא מַסְפִּיק, אָז אֲנִי צוֹעֶקֶת חָזָק

וְהָרֵאוֹת שֶׁלִּי מִתְפּוֹצְצוֹת מִבִּפְנִים

וְזֶה קָשֶׁה, וְכוֹאֵב, וּמְמַלֵּא.

הַלְּוַאי שֶׁזֶּה לֹא הָיָה כָּל כָּךְ נֶהֱדָר.

הַלְּוַאי שֶׁיּוֹם אֶחָד אֲנִי אֶעֱמֹד לְיַד הַקֻּמְקוּם, וַאֲחַכֶּה שֶׁהוּא יִרְתַּח עַד הַסּוֹף.

אשר בחלומי/ רוחה שפירא

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת

לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת,

כַּף יָדִי הַשְּׁבוּרָה מִתְאַחָה

וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת בָּהּ שׁוּב.

אֵיפֹה אַתָּה עַכְשָׁו, יַד יְמִינִי, אַהֲבַת חַיַּי

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

אַתָּה שֶׁיָּדַעְתָּ דְּרָכִים אֲרֻכּוֹת

וְיָדֶיךָ צְרוּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הֶחֱזִיקוּ בַּהֶגֶה –

אַהֲבַת חַיֶּיךָ הָיִיתִי

שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים,

חֲמִשָּׁה בָּנִים עַל בִּרְכֶּיךָ גָּדְלוּ,

עֵינֵיהֶם מְבַקְּשׁוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

הַגַּן שֶׁשָּׁתַלְתָּ צוֹמֵחַ וּמְלַבְלֵב

וְהָעֵץ שֶׁגָּדַל מוּל חַלּוֹנֵנוּ

פּוֹרֵחַ כָּל סְתָו בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ.

זֶה הָעֵץ שֶׁמִּבְּלִי דַּעַת נָגַחְתִּי רֹאשִׁי

בּוֹ, נָפַלְתִּי אַרְצָה וְיָדִי הִתְרַסְּקָה עַל שָׁרָשֶׁיהָ –

אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּחֲלוֹמִי

נָתַן יָדוֹ בְּיָדִי

וּמָצָאתִי עַצְמִי אוֹמֶרֶת בְּכָל מְאֹדִי

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ

                                                                

אביב  תשע"ו – 2016

* / אפרת ביגמן

הָרַסְתָּ וְלֹא חָמַלְתָּ

שָׁבַרְתָּ וְלֹא שִׁלַּמְתָּ

וְכָל הַחַרְסִינוֹת הַשְּׁבוּרוֹת נֶגְדְּךָ

בַּוִּיטְרִינָה מַבְהִיקוֹת אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה

אֶל בַּעַל הַחֲנוּת הַחוֹפֵן פָּנָיו בְּיָדָיו וּבוֹכֶה.

איש ואשתו-שֶׁעֲדַיִן / עמוס נבון

תַּחְבּוּלוֹת נְטוּלוֹת רֶסֶן

נֶאֶגְרוּ בִּקְפִידָה שֶׁל רוֹקֶמֶת תַּחְרָה

כִּתְבֵי הַתְּבִיעָה כְּבֵדִים מִנְּשׂוֹא.

עוֹרְכֵי הַדִּין כְּמוֹ חֲתוּלִים

מַשְׁחִיזִים טְפָרִים

עַל גֶּזַע עֵץ

לִפְנֵי מִשְׂחָק עִם טַרְפָּם.

מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה הַיּוֹנָה

רָאָה הַנֶּשֶׁר בִּמְעוּפוֹ:

אִישׁ וְאִשָּׁה מִתְרַחֲקִים זֶה מִזֹּאת

וְנֶעֱלָמִים.

מָה שֶׁלֹּא רָאָה הַנֶּשֶׁר

רָאֲתָה הַיּוֹנָה מֵהַשּׁוֹבָךְ:

מַבְּטֵי אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ-שֶׁעֲדַיִן

הִתְרֹקְנוּ מִכָּל חֶמְלָה.

* / מירי גולדווסר

הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

לֹא מַפְסִיק לְחַדֵּש:

זורֶה אֲבָק לָבָן

אַבְנֵי גֶּשֶׁם,

רַעַם זוּגִיּוּת

מֵהַדִּירָה מִמּוּל,

עָצִיץ שֶׁנִלְחָם עַל חַיָּיו.

לֹא רוצָה הַפְתָעוֹת.

רַק תְּמוּנוֹת צְפוּיוֹת

כְּיַלְדָה

הַמְּדַקְלֶמֶת אוֹתוֹ הַסִּפּוּר

שׁוּב וְשׁוּב

The tower * / ענבר שיף

1.

הִגַּשְׁתָּ לִי אֶת חֲפִיסַת קְלָפֵי הטארות הַיְּשָׁנָה

וּשְׁלַּחְתָּנִי לִשְׁאֹל עָלֵינוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים

("פּׂה דַּעַת אֱנוֹשׁ לֹא תַּעֲזֹר")

בְּאֶצְבָּעוֹת מִזְדָּרְזוֹת אֲנִי מְפַצֶּלֶת עֶלְיוֹנִים מִתַּחְתּוֹנִים

מְבַלְבֶּלֶת סְדָרִים, מְהַדֶּקֶת

וּפוֹרֶשֶׂת

בְּקֶשֶׁת רְחָבָה:

שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עַל גַּב קְלָף, אֲגוּדָל עַל בִּטְנוֹ

וַהֲפִיכָה

2.

בָּרֶגַע הַהוּא רַעַשׁ סָדוּק נִשְׁמָע בַּחֲלַל הָעוֹלָם

הֵחֵלּוּ לְהִתְבַּקֵּעַ קִירוֹת הַמִּגְדָּל

כְּרוּכוׂתַיו נִתְלְשׁוּ, זִקְפָּתוֹ

קָרְסָה תַּחְתָּיו

הִתְנַפְּלוּ לֶהָבוֹת עַל חַלּוֹנוֹתָיו,

נָשִׁים פְּרוּעוֹת שֵׂעָר וְעֵירֻמּוֹת זִנְּקוּ מִן הַקּוֹמוֹת;

הַקֵּץ עַל שִׁלְטוֹן הָאָב

3.

אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת קַו יָשָׁר וְיוֹדֵעַ,

לְהִתְפָּרֵץ מֵהָאֲדָמָה בִּתְנוּפָה וְלִתְקֹעַ כִּידוֹן בְּבֶטֶן שָׁמַיִם

בִּבְלִי הֶסֵּחַ פִּתּוּל, גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת, קְפָלִים

אֲנִי לוֹקַחַת אֶת קִיּוּמִי הַמֻּכָּר

אֶת קִיּוּמְךָ הַזָּר

וְחוׂצָה

*  אחד מתוך קלפי הטארות המסורתיים

*/אלון מורדוך

אֱסֹף אֶת כֻּלִּי לַחֲתִיכָה אַחַת

שְׁבָרִים   שְׁבָרִים

אֶת הַמְּרֻסָּקִים לֹא רוֹאִים

עַל הַאֲחֵרִים קָשֶׁה לְהִסְתַּמֵּךְ

דֶּגֶל אָדֹם   דֶּגֶל שָׁחֹר

לֹא בָּרוּר

לְפֶתַע צוֹעֵד לְעֶבְרִי   שֵׁד

בְּצֶבַע בּוֹרְדוֹ וַאֲדָמָה

מֵאֲחוֹרָיו

כֻּלָּם כַּחֲטִיבָה אַחַת

עָצַמְתִּי עֵינַיִם וְהִבַּטְתִּי פְּנִימָה,

מֵעֵבֶר לַאֲנָשִׁים

מִתַּחַת לַקְּלִפּוֹת

הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּכָה   נִתְקַף פַּחַד

הָרִאשׁוֹן שֶׁצָּחֵק   גִּלְגֵּל אֶת הַיֶּתֶר

אֲנִי מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם שָׁם  בְּפַאֲתֵי הַיַּעַר

הַשֵּׁד אִתִּי  בַּעֲצְמוֹתַי

לֹא קוֹפֵץ, לֹא מִסְתַּכֵּל אָחוֹרָה

מְפַלֵּס לִי דֶּרֶךְ בְּמַעֲבֶה הַיַּעַר

מְפַלֵּס לוֹ דֶּרֶךְ

מְפַלֵּס