שבר 22 /עופר בור

הַכֹּל-יָכוֹל שָׁבַר תָּ'רֶגֶל.

נוֹשְׂאִים אֵלָי עֵינַיִם נְתִינַי ,

אֵיךְ נָפַל

הֵילֵל בֶּן שַׁחַר .

עַל קַב קַנָּדִי אֲנִי

מְדַדֶּה בֵּין כִּסֵּא לְאַסְלָה

וְקָם.  לְבַד לְבַד.

 

וְאוּלַי,

 זֶה שֶׁבֶר רִאשׁוֹן

וְיִהְיוּ הַדְּבָרִים .

יִהְיוּ חֲשָׁשׁוֹת בָּאַגָּן

כְּאֵבִים בֶּחָזֶה.

וְאוּלַי לֹא יִהְיוּ

מִפְרָקִים, בִּרְכָּיִם,

אֵילו רַק הִתְכַּוְּצוּיוֹת וְתוּ לֹא

 

מָה אֲנִי מַשִּׁיק ?

הַקַּב נִצַּב לְרַדְיוּס בִּנְקֻדַּת הַהַשָּׁקָה.

אִם תַּעֲבוֹר עַל כֻּלָּן , תַּחֲזֹר לְהַתְחָלָה