הַאִם עָלָיו לֶאֱהֹב אֶת הָאוֹר הַנּוֹפֵל
עַל הַגְּבָעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם
עַד גְּבוּל הַגָּדֵר, עַד הַחוֹף,
וְשָׁם לְהַפְסִיק אַהֲבָה:
כְּשֶׁהַכָּאן פּוֹסֵק מִלִּהְיוֹת
וְהוֹפֵךְ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.
פִּיטוֹסְפּוֹרוֹם שׁוּב מֵפִיץ אֶת רֵיחוֹ,
שָׁר בָּרְחוֹבוֹת אַהֲבָה.
יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים מֻכָּרִים לוֹ:
טַעֲמָהּ שֶׁל שְׂעוֹרָה בְּוִיסְקִי עִם עֶרֶב,
שְׁבִילִים אֲחָדִים,
בְּנֵי אָדָם קְבוּעִים כְּמוֹ פָּנָסִים עַל
הַדֶּרֶךְ.
אֲבָל הֵיכָן הוֹפֵךְ הַכָּאן לְשֶׁאֵינוֹ כָּאן,
וְהַשַּׁיָּכוּת, הַאִם שַׁיָּךְ דְּבַר מָה לְמִִישֶׁהוּ,
הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לִדְבַר
מָה.
