אוה מורסיאנו/ שירת הנעלמים

אֲנַחְנוּ נָשִׁים

גְּבָרִים

נְעָרִים

נְעָרוֹת

יְלָדִים

יְלָדוֹת

פָּעוֹטוֹת

עֻבָּרִים

שֶׁעָבַרְנוּ בְּעוֹלַמְכֶם לְכַמָּה חֳדָשִׁים

תִּשְׁעָה

שָׁנָה

חָמֵשׁ

עֶשְׂרִים

אַרְבָּעִים

חֲמִשִּׁים ושלש

אֲנַחְנוּ שֶׁהִשְׁאַרְנוּ בִּבְשַׂרְכֶם חֲרִיטָה

פְּצָעִים פְּתוּחִים מֵאַשְׁמָה

שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתֶּם לוֹמַר, לְחַבֵּק, לְהִתְנַצֵּל

אֲנַחְנוּ שֶׁהִשְׁאַרְנוּ חֹר מְדַמֵּם מִצַּעַר וְאֵימָה

אֵיךְ תָּקוּמוּ לְעוֹלַמְכֶם בַּיּוֹם הַבָּא

מְבַקְּשִׁים בְּכָל לָשׁוֹן

לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַתּוֹר לְפֵּדִיקוּר וּמָנִיקוּר

וְלֹא לְהַשְׁאִיר שָׁרָשִׁים לְבָנִים בַּשֵּׂעָר

לֶאֱכֹל דָּגִים מְטֻגָּנִים וְאֹרֶז מְשֻׁבָּח

וְעוּגוֹת גְּבִינָה וּמָלַבִּי וּמוֹפְלֶטָה נוֹטֶפֶת חֶמְאָה וּדְבַשׁ

לִרְאוֹת אֶת פִּיקָסוֹ בְּפָּרִיז וּוָאן גּוֹךְ בְּאַמְסְטֶרְדָּם

לָצֵאת לְשַׁיִט סְבִיב אִיֵּי יָוָן

יוֹם שֶׁל אָמָּנוּת בַּגָּלֶרְיוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב

וְלֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג וְטוּבְיָה רִיבְנֶר עַל חוֹף בַּת-יָם

וּבַיִת קָטָן בַּכַּרְמֶל עִם גִּנָּה וְעַגְבָנִיּוֹת שֵׁרִי אֲדֻמּוֹת כַּדָּם

וְלָצֵאת לַיָּמִים הַנּוֹתָרִים מִי יֵדַע כַּמָּה

בְּחֶדְוַת יְצִירָה וּנְתִינָה לַזָּר

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יָבִין

אֶת הַתְּהוֹם שֶׁבִּפְנִים

וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל לְבַבְכֶם לִהְיוֹת טוֹבִים לָכֶם,

לָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבְכֶם

לָעוֹלָם הַהוּא שֶׁעָזַבְנוּ

שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמַתְכֶם

וְלֹא נֹאמַר אַל תִּשְׁכְּחוּנוּ

כִּי אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים מִמֵּילָא יוֹם יוֹם

מִתַּחַת לְעוֹרְכֶם.

אוה מורסיאנו/ זיקוק

אִם הַנֶּחָמָה מִתְבּוֹשֶׁשֶׁת

לְכִי לִקְרָאתָהּ

הַהֲלִיכָה עַד הָאִי בְּתוֹךְ הַמַּיִם – אָמְרָה לִי קִבּוּצְנִיקִית מִנַּחְשׁוֹלִים –

טוֹבָה לַצֶּלוּלִיטִיס

בֵּין זִקּוּקִים לְבָנִים מִתְנַפְּצִים עַל סֶלַע

דַּיָּג קוֹשֵׁר פִּתְיוֹנוֹת

פָּנָיו חֲרוּשֵׁי תִּקְווֹת וְיָדָיו

גְּדוֹלוֹת מֻרְגָּלוֹת בְּפִרְפּוּרֵי חַיִּים

לִשְׁאֵלָתִי, עֵינָיו מִצְטַמְצְמוֹת אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ

שָׁם אֵיפֹה שֶׁסּוֹעֵר אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הַדָּגִים הֲכִי שָׁוִים.

 

 

אוה מורסיאנו/מניקור

לְכָל אֵיבָר חַי

יֵשׁ שׁוּלַיִם מֵתִים.

צִפָּרְנַיִם שֶׁהָרוּחַ גּוֹזֶרֶת

וְהַגּוּף מְגַדֵּל מֵחָדָשׁ.

 

לֹא מוֹצֵאת מָנִיקוּרִיסְטִית טוֹבָה.

קשר עין / צבי סלע

אֲבִי הַמֵּת

מֵת

כְּבָר שָׁנִים

עַל שָׁנִים –

וַאֲנִי כָּאן, בֵּינְתַיִם

עוֹד עוֹלֶה בַּהַר

וְכָל דָּבָר וְדָבָר

אֲנִי כָּאן עוֹשֶׂה    

כְּאִילּוּ הוּא

עוֹד

רוֹאֶה.

סידור קופסת האוכל / מרב קינן

 בִּבְשַׂר הַפְּרוּסוֹת הַנֶּעֱטָפוֹת חֶמְאָה צָחָה

כְּמַפַּת הַשַּׁבָּת בְּתוֹךְ קֻפְסַת הָאֹכֶל הַדְּשֵׁנָה

שֶׁל יְלָדַי מְכַרְסֶמֶת בְּעָתָה מְשׁוּחָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת

נִיבִים שֶׁמָּא יִהְיוּ רְעֵבִים וּלְצַד הַמָּרוֹר וְגַרְעִינֵי

הָרִמּוֹן שָׁקוּעַ חוֹחַ וּנְיָר בּוֹ הַמִּסְפָּר שֶׁל אִמָּם

וְחָרַטְתִּי עַל גַּבּוֹ בְּצִפָּרְנַי לְכָל הַדּוֹרְשִׁים קְחוּ

אוֹתִי בִּמְקוֹמָם


טַלִּית / אסתר שקלים

אֵינֶנִּי זְקוּקָה

לְטַלִּית 

בְּעָמְדִי בִּתְפִלָּה


הִיא

שֶׁלְךָ, גֶּבֶר

עַל פַּסֶיהָ הַתְּכוּלִים

כַּמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים

בִּשְׁמֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ


אֲנִי

אֵינִי זְקוּקָה לָּהּ

שֶׁהֲרֵי עָטַפְתִּי 

אוֹתְךָ

בַּמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים

בְּרַחְמִי


וּכְשֶׁתִּתְעַטֵּף בַּטַּלִּית

וְתַבִּיט כְּלַפֵּי מַעְלָּה

אֶל הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים,

שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה

גַּם אוֹתִי

בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים

וֶהֱיֵה נָא

עֵזֶר כְּנֶגְדִּי


כשתמכור את הבית /יעל בלקינד ערן

תּוּכַל לְהַגִּיד: הַצַּנֶּרֶת חֲדָשָׁה

(זֶה בֶּטַח שָׁוֶה כַּמָּה אֲלָפִים)

תּוּכַל לְהַגִּיד: אֲנַחְנוּ פֹּה כְּבָר כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים

אֲנַחְנוּ פֹּה מֵאָז שֶׁהַיְּלָדִים

אֶת הַסָּלוֹן עִטְּרוּ אָז וְסִפְרֵי רֵאשִׁית קְרִיאָה וצַעֲצוּעִים

הָרָהִיטִים הָיוּ חֲדָשִׁים וְהַנּוֹף שֶׁנִּשְׁקַף מֵהַחַלּוֹן הָיָה חַף מֵחֶלְקִיקִים

תּוּכַל לְהַגִּיד: לֹא, הַשְּׂרֵפוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת בָּאוּ רַק אַחַר-כָּךְ

תּוּכַל לְהַגִּיד: גַּם אֶת זֶה עָבַרְנוּ, וְתוּכַל לְחַיֵּךְ חִיּוּךְ שָׁבוּר וּלְהַפְטִיר

אֵיזוֹ קְלִישָׁאָה עַל מָה וְעַל אֵיךְ שֶׁמִּתְחַזְּקִים

תּוּכַל לְהַגִּיד: זִהוּם אֲוִיר, וְאָבָק, חֲזִירֵי הַבַּר אֲבָל אֵין פְּקָקִים

וְהָהָר גָּבֹהַּ אֲבָל הַשֶּׁלֶג לֹא בָּא (אוּלַי יָבוֹא אֶצְלְכֶם)

תּוּכַל לְהַגִּיד: פֹּה אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּל, אֲנַחְנוּ לֹא שָׁתַלְנוּ

תּוּכַל לְהַגִּיד: פֹּה אֶפְשָׁר כֶּלֶב, אֲנַחְנוּ לֹא לָקַחְנוּ

פֹּה לֹא הֵעַזְנוּ לִדְרֹךְ וּפֹה יֵשׁ לְךָ מִקְלָט

תּוּכַל לְהַגִּיד: בֵּית הַסֵּפֶר הַזֶּה וְהַזֶּה, וְגַנֵּי הַיְּלָדִים

וְכָל הַבְּגָדִים פֹּה בְּשַׂקִּיּוֹת, אוּלַי אַתֶּם רוֹצִים?

וּפֹה עַל הָעַמּוּד הַזֶּה (לֹא לְהוֹרִיד, זֶה עַמּוּד תּוֹמֵךְ)

כָּל הַסִּמּוּנִים, קָדְקוֹדֵי הָרָאשִׁים תִּרְאֶה אֵיךְ מְטַפְּסִים

תּוּכַל לְהַגִּיד: אֶפְשָׁר לִצְבֹּעַ מֵחָדָשׁ

תּוּכַל לְהַגִּיד: בְּלָבָן

וּלְהַתְחִיל, תּוּכַל לְהַגִּיד: מֵהַתְחָלָה


ילדי הפסולת / רם הרשטין

וְהַפְּסֹלֶת לֹא חָדְלָה

מִלַּעֲבֹר

מֵעֹשֶׁר לְעֹנִי

וְהָעֹנִי שׂוֹחֶה בּוֹ בִּסְחִי לְאִטּוֹ

וְטוֹבֵעַ בְּשֶׁקֶט בְּנַחְשׁוֹלֵי שַׂקִּיּוֹתָיו

וּמִתְגַּלְגֵּל בֵּין עֲרֵמוֹת חֲלוּדָה וּבַרְזֶל

בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ הַמֻּכִּים שֶׁל בַּנְגָלוֹר.

 

וְיַלְדֵי הָעֹנִי נוֹלָדִים

וּמֵתִים מֵחָדָשׁ

אֶל פְּסֹלֶת שֶׁל עֹשֶׁר

בְּמֶרְחָק אֱנוֹשִׁי

כְּאַחְרוֹנֵי שְׁיָרָיו.

בית / דנה שניידר

אַתָּה תִּבְנֶה בַּיִת

וַאֲנִי אֶכְתֹּב שִׁירִים

אַתָּה תַּצִּיל אֲחֵרִים

וַאֲנִי אֲחַכֶּה לְמַגַּע יָדֶיךָ

אַתָּה תִּהְיֶה לִי בַּלֵּילוֹת

וַאֲנִי אֶנְשֹׁם אֶת מִלּוֹתֶיךָ

הַמְּעַטּוֹת

אַתָּה לֹא תְּגַלֶּה לִי אֶת הַשָּׁמוּר בְּסוֹדוֹתֶיךָ

וַאֲנִי אֶשְׁאַל אוֹתְךָ בְּכָל יוֹם

עַד כַּמָּה

אַתָּה אוֹהֵב

 

אֵיךְ לִקְרֹא שִׁירָה / חגית קופפר צ'רקה

לְאַט

הֲכִי טוֹב בְּקוֹל.

לְהִשָּׁמַע טִבְעִי

לְהִזָּהֵר לֹא לִפֹּל

לִדְרָמָה

לֹא לְהִשָּׁמַע נִזְהָר

בְּרֶצֶף

לֹא לִבְלֹעַ מִלִּים

רַק סִימָנֵי פִּסּוּק

אִם יֵשׁ

וְלֹא לִנְשֹׁם

שֶׁתְּיַלֵּד מִלָּה אֶת אֲחוֹתָהּ

(הִתְעַלֵּם רֶגַע מִכָּל נוֹזְלֵי הַגּוּף סָבִיב)

כְּמוֹ מִטְפָּחוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מִפֶּה שֶׁל קוֹסֵם

כָּל נְשִׁימָה מַפְרִיעָה וְלָכֵן

הִצְטַעֵר שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם

נַסֵּה לִהְיוֹת קוֹל הַשִּׁיר

הַשִּׁיר נָחָשׁ, וְאַתָּה הַנֶּשֶׁל שֶׁמִּמֶּנּוּ הוּא נֶחֱלָץ

אוּלַי עָדִיף לֹא בְּקוֹל

רַק בָּעֵינַיִם

(כָּךְ מִתְגַּבְּרִים עַל מִגְבְּלוֹת הַגּוּף)

אֶפְשָׁר לְהִתְעַכֵּב

בַּמְּקוֹמוֹת הַכּוֹאֲבִים

לְמַשֵּׁשׁ שָׁם בַּעֲדִינוּת

 

אוֹ לְגָרֵד פֶּצַע בְּצִפֹּרֶן

כֵּן לִבְלֹעַ. אַף אֶחָד לֹא עוֹקֵב אַחֲרֶיךָ.

לִסְפֹּג אֶת הַשִּׁיר אֶל תּוֹכְךָ

לִהְיוֹת הַשִּׁיר.

הנוף בעיניו / שבתאי מג'ר

אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בִּשְׁתִיקָה, חֲבֵרִי וַאֲנִי

מַחְשְׁבוֹתַי מִתְרוֹצְצוֹת מוּל מַחְשְׁבוֹתָיו הָרְגוּעוֹת.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ מִלִּים לְהָשִׂיחַ, לִמְשֹׁךְ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ,

לְהַנִּיחַ בֵּינֵינוּ מִשְׁפָּט אוֹ חֲצִי אֲמִירָה, הוּא יוֹשֵׁב בְּכִסְּאוֹ

מַבָּטוֹ אֶל הַכְּבִישׁ, מִלּוֹתַי מִתְפַּזְּרוֹת בֶּחָלָל הַמְּכוֹנִית

נִסְפָּגוֹת בַּשְּׁמָשׁוֹת וּפוֹרְחוֹת אֶל הָאוֹר הַקּוֹפֵחַ בַּחוּץ.

נְסִיעָה קְצָרָה, שְׁנֵינוּ עוֹשִׂים מַסָּעוֹת אֶל עָבָר מְשֻׁתָּף

מִלִּים שֶׁפַּעַם הָיוּ לוֹ, עַתָּה מְטַיְּלוֹת עָמֹק בְּגוּפוֹ, וְהַבֶּכִי

מִצְטָרֵף אֶל הַנּוֹף בְּעֵינָיו.

 

מתוך "סף המותר" הוצאת עיתון 77, 2022

 

בֵּיְגְּל מְחַרְבֶּנֶת עַל הַשִּׁירָה / אופיר מלכי

לְיַד בֵּיתֵנוּ, בִּרְחוֹב בְּיָאלִיק

פַּארְק דֶּשֶׁא.

בְּכָל יוֹם אָנוּ מוֹצִיאִים אֶת בֵּיְגְּל לְטִיּוּל בַּפַּארְק

שֶׁנִּמְצָא בִּשְׂדֵרַת אֶלְזָה לַסְקֶר שִׁילֶר.

וְיוֹצֵא שֶׁהַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ ,

לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בְּיוֹם,

מְחַרְבֶּנֶת בְּאֹפֶן לִירִי.

 

וּבִזְכוּת הַדֶּשֶׁן שֶׁל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,

הָעֵצִים מְקַבְּלִים גָּוֶן עֲסִיסִי שֶׁל יָרֹק

וְהַדֶּשֶׁא מִזְדַּהֵר.

וְגַם הַמְּשׁוֹרֶרֶת יֵשׁ לָהּ עַל מָה לִכְתֹּב.

 

 

 

 

אַשְׁמָה / אילה אורן

כְּמוֹ זְאֵב רָעֵב רוֹדֶפֶת אֶת צַעֲדֶיךָ הָאַשְׁמָה הָעַתִּיקָה.

לְאַט יְאַבְּדוּ צִפּּוֹרֵי הַשִּׁיר אֶת צְלִיל הַבֹּקֶר וְיַחְרְקוּ כְּעוֹרְבִים,

הָרִִצְפָּה תִּטֶּה עַל צִדָּה לִמְנוֹעַ מֵהַמַּיִם לְהִתְמַקֵּם,

שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הָרִקָּבוֹן.

הָאִשָּה תֵּלֵךְ מִתנוֹדֶדֶת בֵּין הַחֲפָצִים הַזְּרוּקִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַדֵּר,

תֶּאֱסֹף פֵּרוּרֶיהָ לְתוֹךְ שִׂמְלָתָהּ ,

תְּהַדְּקָם בְּסִכָּה וּבְדֶבֶק.

וְאַתָּה,

תְּהַלֵּךְ לְךָ בָּעוֹלָם, חָשׁ שֶׁה

* / אבינועם ברתנא

זֶה לֹא הוֹלֵךְ לָבוֹא

הַהַרְגָּשָׁה שֶׁקִּוִּיתִי שֶׁתִּנָּשֵׂא עִם שִׁירִים

דּוֹמֶמֶת בְּתוֹךְ הַכְּתָב.

עַפְעַפַּי נוֹפְלִים בְּלִי סִימָן

וְקוֹלָן שֶׁל שְׁתֵי נָשִׁים בַּקָּפֶה

 

הוֹלֵךְ וּמַשְׁחִיר

כִּי שָׁמַט אֶת כְּנָפָיו.

זֶה לֹא הוֹלֵךְ לָבוֹא

פִּי מְחַיֵּךְ אֶל תּוֹךְ עֵינַיִךְ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל

לְבַטֵּא מִלִּים


אידיאה בלתי מושגת / ניר שטראוס

הַנּוֹף הַזֶּה לֹא מַרְגִּיעַ אוֹתִי

אֲנִי צָרִיךְ מִלָּה טוֹבָה

אוּלַי

אֵין בִּי יָם.

רַק צֵל שֶׁל בְּקָתוֹת נְמוּכוֹת, אֲנִי

בֵּין שׁוּחוֹת חֲרֵבוֹת לְעֳרָפִים שֶׁמֻּטִּים

מְלַטֵּשׁ אֶצְבְּעוֹתַי

מִתְחַנֵּן לְמִלִּים.

 

וּבְלִבַּת שִׂנְאָה עַצְמִית יוֹקֶדֶת

תָּר אַחַר אִידֵאָה בִּלְתִּי מֻשֶּׂגֶת.

גּוֹעֶה בְּעַלִּיזוּת עַל שְׂפַת נָהָר אַכְזָב

מְשַׁכְשֵׁךְ אֶצְבְּעוֹתַי בּוֹ, עַד זוֹב.

מְצַיֵּת לְמִשְׁמַע עֵינַי

וּמוֹחֵל לְאָבִי אֲשֶׁר עֲדַיִן חַי.

 

אֲנִי צָרִיךְ מִלָּה טוֹבָה

אוּלַי

אֵין בִּי רֶכֶס רְגָשׁוֹת

מֵרָחוֹק הֵם נוֹסְעִים אֶל הַיַּעַד

בֵּין חוֹפִים שְׁפוּפִים לִצְדָפִים שְׁקוּפִים

עוֹצֵם אֶת עֵינַי

וּבוֹרֵא גַּעְגּוּעִים.