אָדָם מְבַקֵּשׁ
לוֹמַר
דְּבַר־מָה בָּעוֹלָם.
לוֹמַר
דְּבַר־מָה הוּא מְבַקֵּשׁ
וִיהִי
מָה.
שְׂפָתָיו
מְחֻשָּׁקוֹת,
לִסְתוֹתָיו
נְעוּלוֹת,
בְּפִיו
חָצָץ שׁוֹחֵק
אֶת
הַשִּׁנַּיִם.
אָדָם
יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ
לְבַטֵּא
וְלוּ בִּמְעַט
מִן
הַמִּתְרַחֵשׁ בּוֹ.
לְשׁוֹנוֹ
אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לָנוּעַ,
תֵּבַת
הַתְּהוּדָה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מְשִׁיבָה
כָּל
אֲשֶׁר אָגוּר בְּגוּפוֹ
מִתְאַסֵּף,
צוֹבֵר כֹּחַ.
יוֹצֵא
הַחוּצָה,
רוֹאֶה
אִישׁ־אִישׁ
לְנַפְשׁוֹ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה