בית שני/ גילת קול

פֵּרוֹת דְּשֵׁנִים כִּסּוּ אֶת אַדְמַת עֵדֶן,

הַמָּקוֹר הַמְּעֻקָּל הֻתְאַם לִזְלִילָתָם.

דָּבָר לֹא רָדַף, לֹא טָרַף, לֹא הָיָה

עוֹד צֹרֶךְ בִּכְנָפַיִם אוֹ בְּפַחַד.

עֲבוּר בְּנֵי הַמַּזָּל אֵבוֹלוּצְיָה הִיא

רַק זְמַן שֶׁמְּרַפֵּא.

 

לְרִאשׁוֹנֵי הַכְּלָבִים שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם 

הַהוֹלַנְדִּים לְאִי מָאוּרִיצְיוּס הַדּוֹדוֹ

הִסְבִּירוּ פָּנִים. הַמָּוֶת הָיָה קָצָר

וְאַלִּים. הַאִם בִּכּוּ גּוֹרָלָם הָאַחֲרוֹנִים?

נִלְחֲמוּ עַל הַחַיִּים? עַל הַבַּיִת? מָחוּ?

הַאִם נוֹפְפוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַמְּנֻוָּנוֹת,

מְנַסִּים לָעוּף לְחוֹף מִבְטָחִים?

 

עַכְשָׁו מַדְּעָנִים מִתְכַּוְּנִים לְשַׁכְפֵּל

דּוֹדוֹ מִדִּי־אֵן־אֵי שֶׁהוּפַק בְּקֹשִׁי,

כִּי רְקָמוֹת רַכּוֹת לֹא שׂוֹרְדוֹת.

כָּךְ אוֹמֵר גּוּגֶל, וּמַצִּיעַ לִי לְמַפּוֹת

אֶת הַגֵּנוֹם בִּמְחִיר שֶׁלֹּא יַחֲזֹר.

דַּרְוִין / כליל גל

(בעקבות ''תקרית''  מאת  ויסלבה שימבורסקה)

אֵינֶנִּי מַחֲזִיקָה אֶת זֶה נֶגְדּוֹ

שֶׁכָּפָה עַל לְבִיאָה חוּמָה

לִטְרֹף

אַנְטִילוֹפָּה לְבָנָה.

שֶׁכָּפָה עַל אַנְטִילוֹפָּה

לְהִטָּרֵף

בְּיַד לְבִיאָה.

בִּזְכוּתוֹ

הָאַנְטִילוֹפָּה לְפָחוֹת יוֹדַעַת

שֶׁלֹּא וִתְּרָה –

שֶׁנִּסְּתָה לְהִסְתַּתֵּר

שֶׁרָצָה מַהֵר

שֶׁזּוֹ לֹא אַשְׁמָתָהּ.

זֶה פָּשׁוּט

שֶׁאַנְטִילוֹפָּה לְבָנָה

לֹא מַתְאִימָה לְסָּוָנָה.

חוק הג'ונגל/ סיון בלסלב

אַלְפֵי שְׁנוֹת אֶבוֹלוּצְיָה

מֵאָז הִתְפַּצַּלְתָּ מִמֶּנִי

הַיּוֹם, בָּרְחוֹב לְיַד בֵּיתִי

כַּנִרְאֶה אַתָּה בַּמְּכוֹנִית

גּוֹרִילָה מִתְקוֹמֶמֶת בִּי

נְחִירֶיהָ מֻרְחָבִים, נִיבֶיהָ חֲשׂוּפִים

אֶגְרוֹפֶיהָ מַכִּים , חָזָהּ

מְהַדְהֵד

לְהָגֵן עַל גְּבוּלוֹת, עַל גּוּרִים שֶׁטֶּרֶם נוֹלְדוּ

מַה נוֹתַר לִי מֵאַלְפֵי שְׁנוֹת אֶבוֹלוּצְיָה

עֵינֵי קוֹף מַעְבָּדָה גְּדוֹלוֹת וְלַחוֹת

צַבִּים רַכִּים/ אילנה אדם

צַבִּים רַכִּים

עִצְבוּ אֶת שִׁירַת חַיַּי

וְלֹא יָדַעְתִּי

שֶׁאֶתְעַצֵּב

כְּשֶׁיַּעֲלוּ מִן הַיָּם.

צַבָּה הֲפוּכָה עַל גַּבָּהּ,

הַזְּמַן עָשָׂה בָּהּ כִּרְצוֹנוֹ.

יְרִידַת מַיִם בָּאוֹקְיָנוֹס

שִׁחְרְרָה אוֹתָהּ מֵרִבְצָהּ.

חַיִּים חֲדָשִׁים הִתְגַּלּוּ בָּהּ,

תְּהוֹמוֹת אֲבוּדִים.

בְּנֵי בָּנֶיהָ שֶׁל הַתְּהוֹם הָאֵם

חִסְּלוּ חֶשְׁבּוֹן עִם הַזְּמַן

וּמָשְׁכוּ אֲלֵיהֶם אֶת הַצַּבָּה

שֶׁנֶּעֶנְתָה.

כָּעֵת הִיא מְדַשְׁדֶּשֶׁת דַּרְכָּהּ

עַל יַבֶּשֶׁת

מֻקֶּפֶת עָצְמָה צַבִּית.

עוֹשָׂה צְעָדִים

רִאשׁוֹנִים  בְּעוֹלָם חוֹפֵז

שֶׁמְּפַנֶּה לָהּ מָקוֹם

וּמִתְבּוֹנֵן.