גַּעְגּוּעַ / עדנה חלד

וּמָה אֶזְכֹּר מֵאָבִי, שֶׁחַי חַיִּים גְּדוּשֵׁי הַרְפַּתְקָאוֹת,

אֶת דְּמוּתוֹ כַּבָּחוּר עַז-הַמֵּצַח בִּצִלּומִים מַצְהִיבִים,

אֶת רֵיחַ הָאַפְטֶרְשֵׁיְב שֶׁלּוֹ שֶׁלִּוָּה אֶת יַלְדוּתִי?

אֶת קוֹלוֹ הָרוֹעֵם קוֹרֵא לִי הַבַּיְתָה מֵהָרְחוֹב

וַהֲלֹא אִם יָבוֹא אֵלַי עַכְשָׁו בַּחֲלוֹם

יָבוֹא כְּזָקֵן רַךְ מַבָּט, רַגְשָׁנִי

וּכְלָל הִתְחַבְּטוּיוֹתָיו וּכְאֵבָיו בָּעוֹלָם

יִתְנַקְּזוּ לִתְמוּנוֹת מְחַמְּמוֹת לֵב שֶׁל סוֹף יָמָיו,

וְלִתְשׁוּבָתוֹ הַשּׁוֹבָבִית, הַיַּלְדִּית

כְּשֶׁהָיָה מִתְלוֹצֵץ עִם רוֹפְאָיו:

מָה יֵשׁ לִי? פָּשׁוּט מְאוֹד. 

יוֹתֵר מִדַּי אֲפִיקוֹמָנִים

 

אבא / מירי פארי

מִסְתּוֹבְבִים אֶחָד סְבִיב הַשֵּׁנִי

וְלֹא נוֹגְעִים

אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

מְנַסֶּה לִפְתֹחַ דֶּלֶת,

בְּסֵדֶר,

אַתָּה סוֹגֵר לֹא בִּטְרִיקָה אַךְ בִּנְחִישׁוּת

אִלּוּ רַק נָגַעְתִּי בְּךָ

בְּנַפְשְׁךָ.

 

אֲבָל

לוּ פָּתַחְתָּ

הַאִם הָיִיתִי נוֹגַעַת

אוֹ נִבְהֶלֶת

 

 

אוה מורסיאנו/ שירת הנעלמים

אֲנַחְנוּ נָשִׁים

גְּבָרִים

נְעָרִים

נְעָרוֹת

יְלָדִים

יְלָדוֹת

פָּעוֹטוֹת

עֻבָּרִים

שֶׁעָבַרְנוּ בְּעוֹלַמְכֶם לְכַמָּה חֳדָשִׁים

תִּשְׁעָה

שָׁנָה

חָמֵשׁ

עֶשְׂרִים

אַרְבָּעִים

חֲמִשִּׁים ושלש

אֲנַחְנוּ שֶׁהִשְׁאַרְנוּ בִּבְשַׂרְכֶם חֲרִיטָה

פְּצָעִים פְּתוּחִים מֵאַשְׁמָה

שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתֶּם לוֹמַר, לְחַבֵּק, לְהִתְנַצֵּל

אֲנַחְנוּ שֶׁהִשְׁאַרְנוּ חֹר מְדַמֵּם מִצַּעַר וְאֵימָה

אֵיךְ תָּקוּמוּ לְעוֹלַמְכֶם בַּיּוֹם הַבָּא

מְבַקְּשִׁים בְּכָל לָשׁוֹן

לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַתּוֹר לְפֵּדִיקוּר וּמָנִיקוּר

וְלֹא לְהַשְׁאִיר שָׁרָשִׁים לְבָנִים בַּשֵּׂעָר

לֶאֱכֹל דָּגִים מְטֻגָּנִים וְאֹרֶז מְשֻׁבָּח

וְעוּגוֹת גְּבִינָה וּמָלַבִּי וּמוֹפְלֶטָה נוֹטֶפֶת חֶמְאָה וּדְבַשׁ

לִרְאוֹת אֶת פִּיקָסוֹ בְּפָּרִיז וּוָאן גּוֹךְ בְּאַמְסְטֶרְדָּם

לָצֵאת לְשַׁיִט סְבִיב אִיֵּי יָוָן

יוֹם שֶׁל אָמָּנוּת בַּגָּלֶרְיוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב

וְלֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג וְטוּבְיָה רִיבְנֶר עַל חוֹף בַּת-יָם

וּבַיִת קָטָן בַּכַּרְמֶל עִם גִּנָּה וְעַגְבָנִיּוֹת שֵׁרִי אֲדֻמּוֹת כַּדָּם

וְלָצֵאת לַיָּמִים הַנּוֹתָרִים מִי יֵדַע כַּמָּה

בְּחֶדְוַת יְצִירָה וּנְתִינָה לַזָּר

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יָבִין

אֶת הַתְּהוֹם שֶׁבִּפְנִים

וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל לְבַבְכֶם לִהְיוֹת טוֹבִים לָכֶם,

לָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבְכֶם

לָעוֹלָם הַהוּא שֶׁעָזַבְנוּ

שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמַתְכֶם

וְלֹא נֹאמַר אַל תִּשְׁכְּחוּנוּ

כִּי אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים מִמֵּילָא יוֹם יוֹם

מִתַּחַת לְעוֹרְכֶם.

קשר עין / צבי סלע

אֲבִי הַמֵּת

מֵת

כְּבָר שָׁנִים

עַל שָׁנִים –

וַאֲנִי כָּאן, בֵּינְתַיִם

עוֹד עוֹלֶה בַּהַר

וְכָל דָּבָר וְדָבָר

אֲנִי כָּאן עוֹשֶׂה    

כְּאִילּוּ הוּא

עוֹד

רוֹאֶה.

קשר עין / צבי סלע

אֲבִי הַמֵּת

מֵת

כְּבָר שָׁנִים

עַל שָׁנִים –

וַאֲנִי כָּאן, בֵּינְתַיִם

עוֹד עוֹלֶה בַּהַר

וְכָל דָּבָר וְדָבָר

אֲנִי כָּאן עוֹשֶׂה

כְּאִלּוּ הוּא

עוֹד

רוֹאֶה.

 

פתק /שחף ויאר

רָצִיתִי לִכְתֹּב לָךְ פֶּתֶק פָּשׁוּט שֶׁל שְׁתִיקָה.

אִגֶּרֶת גַּעֲגוּעִים בְּלִי פֵּשֶׁר, סְתָם מִלּוֹת אַהֲבָה,

בִּמְקוֹם זֶה שִׁרְבַּטְתִּי רְשִׁימַת קְנִיּוֹת בַּמַּכֹּלֶת,

מַגְנִיב שֵׁמוֹת שֶׁל חַיּוֹת פֶּלֶא בֵּין הָעַגְבָנִיּוֹת לַגְּבִינָה.

 

 

שחף ויאר/ געגועים

אֶת סֵפֶר הַגַּעֲגוּעִים שֶׁלָּנוּ אֲנִי מַחְבִּיא

בַּמְּגֵרָה בֵּין הַגַּרְבַּיִם לַתַּחְתּוֹנִים

עָטוּף בְּשַׂקִּית שֶׁל סוּפֶּרְמַרְקֶט.

 

עוֹד זוֹכֵר שֶׁאָמַרְתְּ לִי: אֵין אֱלֹהִים,

וְגַם אָמֵרִיקָה לֹא בֶּאֱמֶת קַיֶּמֶת.

הָיִית שָׁם אַתְּ יוֹדַעַת.

 

הָיִית בַּת מְהַגְּרִים עֲצוּבָה, עֵינַיִם חוֹלְמָנִיּוֹת וְחִיּוּךְ מְיֻחָד.

נְסִיכָה נִשְׁכַּחַת בְּבִצָּה, מֻקֶּפֶת דְּרָקוֹנִים וְעַרְפָּדִים צוֹהֲלִים:

הֵם מָשְׁכוּ בְּשַׂעֲרוֹת הַזָּהָב שֶׁלָּךְ, שָׁפְכוּ קֶטְשׁוֹפּ עַל חֻלְצָתֵךְ.

מָצָאתִי אוֹתָךְ בּוֹכָה בַּשֵּׁרוּתִים.

אָהַבְנוּ מֵאָז.

 

וְעַכְשָׁו רַק זִכְרוֹנוֹת יֵשׁ לִי, נִתְפָּרִים בִּי בְּחוּט עָמִיד לַזְּמַן,

נֶעֱטָפִים הֵיטֵב כְּמוֹ בִּנְיָר צִבְעוֹנִי מְרַשְׁרֵשׁ שֶׁל חֲנוּת מַעֲדַנִּים,

כְּמוֹ בְּמַגֶּבֶת רַכָּה לְהִתְכַּרְבֵּל בָּהּ אַחֲרֵי אַמְבַּטְיָה:

לַחֲלֹם אוֹתָךְ וּלְהַחְבִּיא זִכָּרוֹן יָקָר בַּמְּגֵרָה

בֵּין הַתַּחְתּוֹנִים לַגַּרְבַּיִם.

רַכּוּת / אפרתה בנור

הַגַּעְגּוּעַ הַזֶּה שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹץ

כְּלַבָּה

מַפָּל אַדִּיר

דַּהֲרַת סוּסִים

רוֹצֶה לְהַדְבִּיק

שָׁנִים שֶׁל חֹסֶר וְהֶעֱדֶר

הַגַּעְגּוּעַ הַזֶּה

שֶׁנָּמֵר מָצוּי בּוֹ

וְגוֹזָל לְבָן נוֹצָה

שֶׁיָּבוֹא בְּרַכּוּת

שִׁיר אַהֲבָה / דוד ברבי

(בעקבות מוחמד עבדול וואהב)

           

חוֹשֵׁב עַל מִי שֶׁנִּשְׁכַּח וּבוֹרֵחַ

מִמִּי שֶׁנּוֹכֵחַ.

אֵין לִי פַּחַד מֵהַלֹּא יָדוּעַ

וּבְלַיְלָה מוּאָר בִּמְלוֹא הַיָּרֵחַ

אָבוֹא אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ הַצָּבוּעַ

בְּצִבְעֵי הָאֵין יָם,

וְשָׁם אֶזָּכֵר בְּדוֹדִי זַ'אק

שֶׁהָיָה מֵרִים עֵינָיו מַעְלָה לִרְאוֹת

אֵיךְ קוֹלוֹ יָצָא מִתּוֹכוֹ  

וּמַרְגִּישׁ אֵיךְ לִפְנֵי שָׁנִים

לִבּוֹ כִּוֵּן אֶל לֵב אֲהוּבָתוֹ

שֶׁאָמְרָה

"אַל תְּנַשֵּׁק אוֹתִי בְּעֵינִי

כִּי זוֹ תִּפְרֹם אֶת

אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ."

قصيدَةُ حُبّ

(على طريق محمد عبد الوهاب)

"بَفَكَّرْ في اللّي ناسيني وبانسى

إللّي فاكرني".

لا أَخافُ مِنَ المَجْهولْ

وفي ليلةٍ مُضاءَةٍ بالبَدْرِ التِّمّْ

آتي إِلى الْبَحْرِ الْمَفْتوحِ الْمُلَوَّنِ

بِأَلْوانِ اللّابَحْرْ،

وَهُناكَ أتَّذَكَّرُ عَمِّيَ جاك

الّذي كانَ يَرْفَعُ عَيْنَيْهِ لِيَرى

كَيْفَ خَرَجَ صَوْتُهُ من داخلِهِ

وَيُحِسُّ كَيْفَ قَبْلَ سَنَواتٍ

هَفا قَلْبُهُ إِلى قَلْبِ مَحْبوبَتِهِ

الَّتي قالَتْ:

"بَلاش تِبوسْني في عينيَّا

دي الْبوسَهْ في الْعينْ تِفَرَّقْ...".

מתוך ''פּוֹעֲלִים - סְנִיף קַלַנְסֻוַּה'', תרגום לערבית אחמד עאזם

נגעה בגלים / רון אברהם

זֶהוּ. הִיא נָגְעָה בַּגַּלִּים

וְכַמָּה רְגָעִים יִקַּח לָהּ עַד שֶׁתֵּעָלֵם

אָז הַחֹשֶׁךְ יֵרֵד עָלֵינוּ

כְּשֶׁצְּבָעֶיהָ אַט אַט דּוֹהִים מֵהָרֶקַע.

וְאֶל מוּל אוֹרָהּ הַדּוֹעֵךְ

יָבוֹא הַשֶׁקֶט שֶׁל שְׁקִיעָה

וּכְמִיהָה לְאוֹר חָדָשׁ, אַחֵר

שֶׁיְּמַלֵּא אֶת שֶׁעַכְשָׁיו אִבַּדְנוּ.

לחם מן השמים / טלי וייס

אֲנִי נִזּוֹנָה מִן הָרוּחַ

לוֹעֶסֶת מִלִּים וּרְגָשׁוֹת,

שׁוֹתָה חֲלוֹמוֹת

מְעַשֶּׁנֶת גַּעְגּוּעִים, מְסַלְסֶלֶת

אוֹתָם עִגּוּלִים עִגּוּלִים מַעְלָה מַעְלָה

כְּדֵי שֶׁיִּתָּפְסוּ בֶּעָנָן

וְיֵעָתֵר לִי, יַמְטִיר עָלַי מָן.

בֶּאֱמֶת אֵינֶנִּי זְקוּקָה לִכְלוּם

מִלְּבַד אֵנֶרְגִּיַּת אַהֲבָה,

קֶרֶן שֶׁמֶשׁ חַמָּה עַל גּוּפִי

פַּרְפְּרֵי שִׁיר בְּבִטְנִי,

מוּזִיקָה עֲדִינָה.

כָּעֵת הָרָעָב אֵלֶיךָ

מַכְרִיעַ אוֹתִי

וּשְׁתִיקָתְךָ פּוֹצַעַת.

כַּאֲבָנִים כְּבֵדוֹת מִתְמוֹטְטוֹת עָלַי

כְּמִיהוֹתַי.

פִּתְאֹם בָּא לִי שׁוֹקוֹלָד.

חלום מס 2 / עופר בור

מֵעֵבֶר לַשִּׁקְמִים

שֶׁל בֵּית יַלְדוּתִי

נִפְרָשׂ הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל

בֵּין חוֹלוֹת פְּלֶשֶׁת

לְעֵמֶק הַיְּאוֹר הַיָּרֹק

אֲנִי בּוֹרֵחַ לְשָׁם

בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּאוֹת

פָּרוֹת רָזוֹת מִדַּי

לִטְרֹף אֶת פָּרוֹתַי הַשְּׁמַנְמָנוֹת

קָשֶׁה לִרְאוֹת מִשָּׁם אֶת הַהֶבְדֵּל

בֵּין שִׁבֹּלַי הַמְּלֵאוֹת

לְשִׁבֹּלֵי אַחַי הַשְּׁדוּפְ-דּוּפוֹת

מִשְׁתַּחֲוִים אֵלַי עִם כָּל כּוֹכְבֵי רָקִיעַ

בְּעוֹד אֲנִי זוֹהֵר וְחַי מֵהֵם

פִּי כַּמָּה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֵם סוֹף סוֹף עֵינַיִם

מַצְרִיד קוֹלוֹ שֶׁל אַבָּא

מֵרָחוֹק

טָרֹף טֹרָף טָרֹף טֹרָף

 

מרץ 2010