הרחק מן הילדות / גלעד פיאנקו

הֱיֵה מִי שֶׁתִּהְיֶה, אֵי שָׁם גַּם שִׁמְךָ מֻזְכָּר.
וּבָרַבּוֹת הַשָּׁנִים וְהַקְּמָטִים, הַמַּחֲלוֹת, הַמַּכְאוֹבִים,
אֵי שָׁם גַּם שִׁמְךָ יִשָּׁכַח.
מִפְרָשׂ לָבָן לֹא יַצִּיל.
דָּם יַכְתִּים, דָּם נִשְׁפָּךְ יַכְתִּים.
אֵי שָׁם פָּשַׁעְתָּ, אֵי שָׁם שַׁרְתָּ וְחָטָאתָ, אֵי שָׁם נִכְלֵאתָ, אֵי שָׁם שִׁלַּמְתָּ.
הֱיֵה מִי שֶׁתִּהְיֶה, אֵי שָׁם קָרוֹב יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחָשַׁבְתָּ.
מִפְרָשׂ לָבָן לֹא יַצִּיל,
גַּם לֹא זִכְרוֹן הָרוּחַ בְּעַרְבוֹת הַנַּחַל.

הוּא / יאיר אשל כהנסקי

וְהוּא יָשֵׁן בְּמִטָּתִי
וְהוּא לוֹבֵשׁ אֶת בְּגָדַי
וְהוּא זוֹחֵל בְּתוֹךְ עוֹרִי
וְנוֹשֵׁם מֵרֵאוֹתַי

וְהוּא סָמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מֵקִיא עַל צַלַּחְתִּי, עַל נְשׁוֹתַי, עַל הַשָּׁדַיִם
וּמֵסִיט אֶת הַיָּדַיִם
מִן הַתְּוַאי
וְהוּא הַמֵּת
שֶׁבַּבָּשָׂר הַחַי.








כי האדם עץ השדה / ליאור לוי


כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָׂדֶה
וְלִפְעָמִים הָאָדָם הוּא רַק שָׂדֶה
וְלִפְעָמִים סְתָם הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה
וּמְגַלְגֵּל בְּרֹאשׁוֹ דִּבְרֵי הָאֶתְמוֹל
וּמְגַלֵּם לְעַצְמוֹ הָרֹשֶׁם שֶׁחָרַט
וּמִיָּד מִתְחָרֵט
וְשׁוֹקֵל מָה שֶׁאָמַר
וּמָה שֶׁשָּׁכַח לוֹמַר
כְּאִלּוּ יֵשׁ מִשְׁקָל לַמִּלָּה
אַף שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה
וְאָז שׁוֹמֵט עַצְמוֹ
לְמִרְמָס
מַמָּשׁ כְּמוֹ שָׂדֶה
וּמִיָּד מִתְחָרֵט וְנֶעֱמָד
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה
וְהָעֵץ עוֹמֵד מִסְתַּכֵּל
מִשְׁתָּאֵה שׁוֹתֵק
אַחֲרֵי הַכָּל
הוּא רַק עֵץ
כְּמוֹ הַשָּׂדֶה
כְּמוֹ  הָאָדָם