* / רונן ניסנבוים

הַבֵּט בִּי
מַה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם מַה אֲנִי
מַרְאֶה לְךָ מַה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּזֶּה
סְגֹר עֵינַיִם , רְאֵה הַעֲלָטָה דּוֹמָה לִי
עֵינַיִם יוֹדְעוֹת חֹשֶךְ כְּמוֹ טַעַם עַל לָשׁוֹן
טָעִים
מַה אֲנִי מַרְאֶה לְךָ צוֹר צוּרָה שֶׁהָיְתָה שָׁם
תָּמִיד הַבֵּט בַּזֶּה הַנִּמְצָא רַק כְּשֶׁלֹא מַבִּיטִים
חַף מִמַּבָּטִים
הַמִּתְאַפְשֵׁר רַק בְּתוֹךְ הָעֵינַיִם הַסְּגוּרוֹת
בְּתוֹךְ הַסָּגוּר הַזֶּה שֶׁאֵין הוּא אֶלָא
לָשׁוֹן הַמְּגַמְגֶּמֶת אֶת
הָאִלְּמוּת

* / נעמה הכט

בְּרִינְגֶלְבְּלוּם 128,
בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית,
מִתְנַדְנֶדֶת אִשָּׁה עַל כָּל קְמָטֶיהָ.
אֶצְבָּעוֹת עָבוֹת
מְטַלְטְלוֹת עוֹד טִלְטוּל אַחֲרוֹן שֶׁל תְּחִינָה
אֶת הַתֻּכִּי הַנָּח בְּשַׁלְוָוה בַּשִׁדָּה
וְקוֹרֵאת אֵלָיו,
בְּכַוָּנָה שֶׁל אֵם לְבִתָּהּ:
מַה יֵשׁ לָךְ סוֹנְיָה
שֶׁאַתְּ אַף פַּעַם לֹא עוֹנָה?

נַעֲלַיִם זָרוֹת / רז סופר

צוֹעֵד בְּנַעֲלַיִם זָרוֹת, עֲטוּרוֹת זְכוּכִיּוֹת מְנֻפָּצוֹת,
מוֹזָאִיקָה שֶׁל צַעַר וְאַלִּימוּת.
זְאֵבִים חוֹלִים מְצַוִּים עָלַי
לִבְנוֹת חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת,
עָלַי לִשְׁמֹר עֵינַי פְּקוּחוֹת
כְּשַׁעֲרֵי עָרִים עַתִּיקוֹת.
הָיִיתִי הוֹלֵךְ חוֹלוֹת רַבִּים,
צוֹעֵד עַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת
בְּלִי לוֹמַר מִלָּה, הֵם אוֹהֲבִים
אֶת קוֹלִי הַמִּתְחַנֵּן.