* / רונן ניסנבוים

הַבֵּט בִּי
מַה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם מַה אֲנִי
מַרְאֶה לְךָ מַה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּזֶּה
סְגֹר עֵינַיִם , רְאֵה הַעֲלָטָה דּוֹמָה לִי
עֵינַיִם יוֹדְעוֹת חֹשֶךְ כְּמוֹ טַעַם עַל לָשׁוֹן
טָעִים
מַה אֲנִי מַרְאֶה לְךָ צוֹר צוּרָה שֶׁהָיְתָה שָׁם
תָּמִיד הַבֵּט בַּזֶּה הַנִּמְצָא רַק כְּשֶׁלֹא מַבִּיטִים
חַף מִמַּבָּטִים
הַמִּתְאַפְשֵׁר רַק בְּתוֹךְ הָעֵינַיִם הַסְּגוּרוֹת
בְּתוֹךְ הַסָּגוּר הַזֶּה שֶׁאֵין הוּא אֶלָא
לָשׁוֹן הַמְּגַמְגֶּמֶת אֶת
הָאִלְּמוּת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה