שׁוּב לֹא אֶגַּע בַּלִּוְיָתָן.
בְּשָׂרוֹ הַלָּבָן
עוֹרוֹ הַלָּבָן הַשָּׁחוֹר
צְמִיגוּתוֹ, עֲנָקִיּוּתוֹ –
אֶת כֻּלָם הִסְתַּרְתִּי מֵאֲחוֹרֵי זְכוּכִית
בְּתוֹךְ אַקְוַרְיוּם צַר לְמִדּוֹתָיו
הוּא מְשַיֵּט שָׁם נוּגֶה
עוֹקֵב אַחֲרַי בְּעֵינָיו
נֶאֱמָן כְּמוֹ כֶּלֶב, רוֹצֶה לָלֶכֶת אַחֲרַי
וּמִתְנַגֵּשׁ בַּדֹּפֶן.
שׁוּב לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל הַלִּוְיָתָן
אֶת קוֹל שִׁירָתוֹ הָעֲנֻגָּה
מַנְגִּינַת חַיָּיו, חַיַּי
אוֹתוֹ צְלִיל דַּק
הַמַּרְטִיט אֶת לִבִּי וּמְכַוֵּן אֶת צְעָדַי
כְּשֶׁאֲנִי כּוֹשֶׁלֶת, מְגַשֶּׁשֶת
מִן הָאוֹקְיַנוּס אֶל הַחוֹף הַמְּזֹהָם.
