עוצר / נילי דגן

לְאָן שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל זֶה הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ
טוֹבֵל בְּאוֹר.
אַתָּה עוֹצֵם עַיִן אַחַת
מוֹתֵחַ קַו מֵהַשָּׂדוֹת
עוֹצֵר בַּנְּקֻדָּה בָּהּ יוֹרֶדֶת חֲשֵׁכָה.
שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁהָאֲדָמָה נֶעֱלֶמֶת
עַל מָה יֵשׁ עוֹד לְהִלָּחֵם?

* / עומר ויסמן

הַתִּינוֹק מוּכָן לִשְׁתּוֹת
רַק חָלָב מִן הַסֶּלַע
רוֹצֶה לִטְבֹּל רַק
בְּגִשְׁמֵי מַבּוּל
לֶאֱכֹל מָן מִן הַשָּׁמַיִם
הַתִּינוֹק הֶעָצוּם
עוֹצֵם אֶת עֵינָיו
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ רֶחֶם
לַחֲלוֹמוֹתָיו
יָכֹל לִישֹׁן רַק
כְּשֶׁקּוֹרְאִים בְּאָזְנוֹ
פְּסוּקֵי תְּהִלִּים
יוֹדֵעַ לְהָגִיב לְמִשְׁמַע
שֵׁם הַשֵּׁם בִּלְבַד
הַתִּינוֹק בּוֹכֶה
פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו
מִתּוֹךְ הָאֵינְסוֹף
צוֹחֵק אֶת הָעַכְשָׁו

לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה / דויד מנשה

וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר. אֵיךְ
אוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַיָּרֵחַ
הָעוֹמֵד מַמָּשׁ עַכְשָׁו תָּלוּי
מֵעָלַי כְּמוֹ רֹאשִׁי הוּא
הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אֶת מַשָּׂא יָפְיוֹ
הַמְּרֻחָק. זוֹ  וַדַּאי רַק
הָעַיִן שֶׁמַּקְפִּידָה לִשְׁכֹּחַ
כִּי שָׁם, גַּם שָׁם, נוֹף
מִדְבָּרִיּוֹת צְחִיחִים מֵאָז
בָּרְחוּ יַחְדָּו גַּם אַטְמוֹסְפֶרָה
וְגַם מַיִם. אוּלַי גַּם הָעַיִן
מְתַרְגֶּלֶת, מִתְאַמֶּנֶת לִשְׁכֹּחַ
לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה
הַגְּדוֹלָה.

רגע / מרדכי שרי

בֹּקֶר טוֹב, אַתָּה נוֹשֵׁם?
כּוֹאֵב לְךָ, אַתָּה עֲדַיִן מְדַמֵּם
וַדַּאי שֶׁכּוֹאֵב
דָרְכוּ עַל מִשְׁקָפֶיךָ לִשְׁבֹּר
נִקְּבוּ אֶת חַיֶּיךָ
אַתָּה יָכוֹל לָגַעַת בַּחוֹרִים הַמְּדַמְּמִים אוֹ
לִשְׁמוֹעַ מוּזִיקָה כְּשֶׁאוֹר
נִכְנָס מִבַּעַד לַחַלּוֹן
אַל תְּצַפֶּה לְיוֹתֵר
הַזְּמַן מֵשִׁיב כָּל דָּבָר
אֶל חֵיקוֹ
הַמָּוֶת שֶׁלְךָ מִמֶּנּוֹ
אַתָּה כָּל כָּךְ מְפַחֵד
כְּבָר אֵרַע
יֵשׁ לְךָ רֶגַע
אֵינְךָ חַיָּב דָּבָר לְאִיש

דעי לךְ / רות זקצר

שָׂדֶה חָרוּשׁ נִמְתָּח בֵּין זְרוֹעוֹתַי
אִם אֶעֱמֹד כָּאן מַסְפִּיק זְמַן
מִסִּנְווּר הַזְּרִיחָה עַד אֵינְסוֹף שְׁקִיעָה
אוּכַל לִלְבֹּש אֶת הַשָּׂדֶה עַל גּוּפִי
הַזְּרוֹעוֹת רִאשׁוֹנוֹת יִדָּחֲסוּ בְּחוֹרֵי הַחֹלֶד
וְהָרֹאשׁ אֶתְחֹב בְּלִי לִקְרֹעַ עָגִיל
בְּבוֹר הַעֵץ עֲקוּר הַשָּׁנִים
אִם אֶעֱמֹד כָּאן זְמַן וְעוֹד אַסְפִּיק
אֶשְׁכַּח מִי אֲנִי

שמיכה / רוני אדם

אַתְּ לִי חֶבֶל טַבּוּר מִתְהַדֵּק עַל קְנֵה הַנְּשִׁימָה עַד אֵין
בִּי טִיפַּת אֲוִיר לְשִמְחָה
אַתְּ הַפֶּצַע, הַנִּפְעָר, הַנִּקְרָע פַּעַם אַחַר פַּעַם
וְאֵין לִי דֵי מְשָׁחוֹת וּתְרוּפוֹת וְאֵין תַּחְבֹּשוֹת לְכַסּוֹת .
מֻכְתֶּמֶת בְּדַם לֵדָתֵךְ
שְמִיכַת אֲדָמָה אוֹתִי לְאַט מְכַסָּה.


לרגעים / מיכל טורנובסקי

הוּא עִשֵּן, בַּמִּרְפֶּסֶת תְּרִיסִים פְּתוּחִים לִרְוָחָה. רֵיחַ בְּרוֹשִׁים הִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ הַטַּבָּק הִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ קָפֶה שָׁחֹר הִתְעַרְבֵּב בְּקֶמֶט שֶׁבְּזָוִית הָעַיִן. לִרְגָעִים הָיָה לוֹ אוֹר. מָטוֹס לָבָן טָס גָּבֹהַּ בָּרָקִיעַ. לִרְגָעִים הָיוּ לָהּ כְּנָפַיִם.
*
וְאִם רֶגַע, אָז כְּשֶׁרֹאשׁ מוּנָח עַל חָזֶה.
וְאִם רֶגַע, אָז כְּשֶׁקַּרְסֹל נוֹגֵעַ בְּגַב.
*
וְיֵשׁ אֶת הָרְגָעִים שֶׁאֵינְךָ. בַּמִּטָּה.
*
הַמָּסָךְ הַכָּחֹל שֶׁל הַטֵּלֵוִיזְיָה הֵאִיר אֶת עֵינֶיךָ הַעֲצוּמוֹת בְּאוֹר סָגֹל כֵּהֶה- אָפֹר- כָּחֹל בָּהִיר. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתָּ אָמַרְתָּ לִי: ״תְּצַיְּרִי אוֹתִי בִּצְבָעִים שֶׁל אָדֹם וְשָׁחוֹר״, וְלֹא עָנִיתִי לְךָ. בַּטֵּלֵוִיזְיָה הִקְרִינוּ הָעֶרֶב סֶרֶט בְּצָרְפָתִית. וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הָאוֹר הַסָּגֹל כֵּהֶה-אָפֹר-כָּחֹל בָּהִיר שֶׁבְּעֵינֶיךָ, כְּמוֹ הָרִים בַּשְּׁקִיעָה. הַדְּבָרִים הַעֲצוּמִים שֶׁבְּעֵינֶיךָ הַעֲצוּמוֹת.


אָנֹכִי בַּמִּזְרָח וְלִבִּי בְּסוֹף מַעֲרָב / ניקולא יוזגוף-אורבך

מְחַל לִי
אָהוּב רָחוֹק
עַל שְׁבוּעוֹת שֶׁהֵפַרְתִּי
עַל שָׁבוּעוֹת שֶׁהִפְרַעְתִּי
לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁתִּרְחַק
לוּ יָדַעְתִּי
שֶׁתִּרְחַק
עַד קְצוֹת תֵּבֵל
עַד מְבוֹא שְׂפַת
הָאוֹקְיָנוֹס
שָׁם
קָשֶׁה לִמְחֹל
שָׁם
שְׁבוּעוֹת שֶׁהוּפְרוּ
הוֹפְכוֹת לְשִׁכְחָה
הָיִיתִי מְקַיֵּם
הָיִיתִי אִתְּךָ.

ניגר / רגב אלהרר

הָאֲוִיר בַּחֶדֶר
דָּלַק בְּאַבְקְנֵי
אֵשׁ בַּאֲרֻבּוֹת הָאַף
זִמְזוּמֵי דְּבוֹרִים
בָּעֲרוּ בַּחַלּוֹן
הֶחֱרִישׁוּ דְּפִיקוֹת
לֵב מוּאָצוֹת
חֹדֶש נִיסָן
הוֹצִיאָנוּ
מֵהַלְּבֵנִים וְהַחֹמֶר
לְנֶפֶשׁ וּלְגוּפִים
שֶׁצּוֹרְחִים לִהְיוֹת אֶחָד
מְשַׁוְּעִים לְהַר
אוֹ לְעֵגֶל

פֶּלַח הַתַּפּוּז
רָטֹב וְחַם בְּאֶצְבְּעוֹתַי
בֹּשֶׂם הֲדָרִים
שֶׁל נִיסָן
מַחֲרִיף בְּאַפֵּינוּ
הַכָּל נִגָּר
מֵאִתָּנוּ
הָעוֹלָם נִגָּר מֵאִתָּנוּ
עַכְשָׁו

אוטוביוגרפיה/ רוחה שפירא

נוֹלַדְתִּי בִּמְלֹאת שָׁנָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה
בַּת שְׁנִיָּה, תִּינֹקֶת אִטִּית, יַלְדָּה טוֹבָה.
בַּת מִצְוָה, נִפְרַדְתִּי מִנּוֹף יַלְדוּתִי.
לְיַד מְקוֹרוֹת הַיַּרְקוֹן, הָיִיתִי הַבְטָחָה שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת וּצְמִיחָה.
בַּחֶדֶר הֶחָדָשׁ שֶׁל הוֹרַי הָיוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, מִרְפֶּסֶת גְּדוֹלָה, מִטְבָּחוֹן,
שֵׁרוּתִים וּמִסְדְּרוֹן.
בָּכִיתִי בְּקוֹל וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה.
בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה, יָצָאתִי אֶת הַשַּׁעַר,
עוֹלָם רַךְ וְקָשֶׁה, הִתְפַּשֵּׁט וְנָבַע מִתּוֹכִי
בַּפֶּחָם וּבְצִבְעֵי הַמַּיִם, וְחִכִּיתִי שֶׁהַלָּבָן יְדַבֵּר.
אָהַבְתִּי אִישׁ וַאֲנָשִׁים, יָלַדְתִּי חֲמִשָּׁה בָּנִים, נִפְרַדְתִּי מֵהוֹרַי מֵאֲהוּבִי
וְרָאִיתִי אֶת הַיֹּפִי הַמְּנַחֵם שֶׁל הַנֶּצַח בָּאוֹר הַנּוֹלָד כָּל יוֹם.
הָיִיתִי. פַּעַם אֶהְיֶה.

אשר בחלומי/ רוחה שפירא

כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת
לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת,
כַּף יָדִי הַשְּׁבוּרָה מִתְאַחָה
וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת בָּהּ שׁוּב.

אֵיפֹה אַתָּה עַכְשָׁו, יַד יְמִינִי, אַהֲבַת חַיַּי
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה כָּזֶה.
אַתָּה שֶׁיָּדַעְתָּ דְּרָכִים אֲרֻכּוֹת
וְיָדֶיךָ צְרוּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הֶחֱזִיקוּ בַּהֶגֶה –
אַהֲבַת חַיֶּיךָ הָיִיתִי
שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים,
חֲמִשָּׁה בָּנִים עַל בִּרְכֶּיךָ גָּדְלוּ,
עֵינֵיהֶם מְבַקְּשׁוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

הַגַּן שֶׁשָּׁתַלְתָּ צוֹמֵחַ וּמְלַבְלֵב
וְהָעֵץ שֶׁגָּדַל מוּל חַלּוֹנֵנוּ
פּוֹרֵחַ כָּל סְתָו בְּיוֹם הֻלַּדְתְּךָ.
זֶה הָעֵץ שֶׁמִּבְּלִי דַּעַת נָגַחְתִּי רֹאשִׁי
בּוֹ, נָפַלְתִּי אַרְצָה וְיָדִי הִתְרַסְּקָה עַל שָׁרָשֶׁיהָ –
אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר בַּחֲלוֹמִי
נָתַן יָדוֹ בְּיָדִי
וּמָצָאתִי עַצְמִי אוֹמֶרֶת בְּכָל מְאֹדִי
אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ
                                                                
אביב  תשע"ו – 2016

שבעים ושש/ רוחה שפירא

אֲנִי כַּנִּרְאֶה הָיִיתִי צִפּוֹר.
גַּם עַכְשָׁו בְּגִיל שִׁבְעִים וְשֵׁשׁ כַּאֲשֶׁר
שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת, אֲנִי מִתְכַּרְבֶּלֶת בִּשְׂמִיכַת הַפּוּךְ
וְנִשֵּׂאת עַל נוֹצוֹתַי לַמֶּרְחַקִּים.
בְּעֵינֵי הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי אֲנִי רוֹאָה מִלְּמַעְלָה
גִּבְעַת חוֹל וְעָלֶיהָ צְרִיפִים וּבָתִּים, גַּגּוֹת אֲדֻמִּים,
עֲצֵי אֵיקָלִיפְּטוּס גְּבוֹהִים, פַּרְדֵּסִים מִסָּבִיב
וּבְרוֹשִׁים בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. יַלְדָּה
קְטַנָּה מְטַיֶּלֶת בִּשְׁבִילֵי כֻּרְכָּר
בְּתוֹךְ שְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים.
הִנֵּה חֲדַר הַהוֹרִים בַּצְּרִיף הָאָרֹךְ.
אַבָּא וְאִמָּא אֵינָם, לֹא חָזְרוּ.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה
וּמְחַכָּה בְּשֶׁקֶט. שׁוֹשַׁנִּים וְרֻדּוֹת
מְטַפְּסוֹת עַל קִיר הַמִּרְפֶּסֶת הַמְּשֻׁתֶּפֶת.
הַשָּׁמַיִם מִתְכַּהִים וְגַם הָעֲנָנִים כְּבֵדִים יוֹתֵר.



לרותי


מערכת "פועם" מקדישה בכאב גיליון זה לזכרה של חברתנו, רותי גזית ארגוב, 
משוררת מופלאה, מהיוזמות והעורכות של כתב העת ''פועם''. 
רותי הלכה בטרם עת, בבוקר סתמי אחד, בהפתעה. 
בבת אחת היה סוף.
סוף לשיחות עמוקות על שירה, דיונים על ניקוד וכותרות, סוף לעריכה הלא מתיפיפת אבל כה מדויקת שלה, סוף לרצנזיות ולרצנזיות על רצנזיות, סוף לצחוקים המשתטים מעל עוגה הנחלקת לחמישה, לבדיחות ולחיקויים.
בבת אחת היתה התחלה. התחלה של געגוע...
נותרנו בלעדיה, להמשיך לטוס, מבנה חסר אחת...

נפרד מרותי, שלא תכתוב עוד, בטעימה משיריה היפים, שפורסמו בשלושת ספריה.
ספרה האחרון - "תופעה חולפת" עתיד לצאת לאור בקרוב. 


יהי זכרה ברוך

מישהו אולי/ רותי גזית-ארגוב

מִישֶׁהוּ הוֹתִיר עַל גָּדֵר נַעֲלַיִים שְׁחֹרוֹת
יְתוֹמוֹת, רֵיקוֹת מִמֶּנוּ.

אוּלַי מָחָר בַּבֹּקֶר
אִישׁ הָאַשְׁפָּה יְאַמֵּץ אוֹתָן
לְמַסָּע נוֹסָף עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
וְזֶה יוֹתֵר מִמַּה
שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְבַקֵּשׁ לְעַצְמִי .  

מתוך ''תופעה חולפת'' עריכה ליאת קפלן, הוצאת עולם חדש

תדמיתנות/ רותי גזית-ארגוב

לסטיב

מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּשֶׁאַתְּ מִתְחַמֶּשֶׁת בְּמֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת?
לֹא חוֹסֶכֶת עַל בְּגָדִים, עַל נַעֲלַיִם, עַל תַּכְשִׁיט, מַשִּׁילָה מִשְׁקָל,
מוּל חִבּוּק פָטָלִי מִתְקָרֵב חוֹשֶׁבֶת - יֹפִי יְנַצְּחוֹ, יַסִּיג חֵילוֹ
אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁהַתֻּרְפָּה נָגְסָה בָּם. זְמַן סוֹדוֹת עַכְשָׁו. שְׂאִי חִיּוּךְ וּמַסֵּכָה,
רִקְדִי בְּקֶצֶב שֶׁאֵינוֹ תּוֹאֵם אֶת הַסְּפִירָה הַנְּמוּכָה שֶׁלָּךְ. אֶל פַּרְצוּפוֹ שֶׁל
לוּצִיפֶר הַצְמִידִי צְלָב מֵעוֹר שָׁחוֹר שֶׁל וָלֶנְטִינוֹ, תְּנִי לוֹ בְּעִיטַת מַגָּף
קַלָּה, שֶׁיִּשְׁתָּאֶה, שֶׁיְּוַתֵּר.

מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כְּשֶׁאַתְּ מִתְחַמֶּשֶׁת בְּמֵיטַב הַמַּחְלָצוֹת?
הֲרֵי יִמְצָא אוֹתָךְ מִתַּחַת מֶשִׁי וּמוֹהֵר. שׁוּם מְעַצֵּב מֻכְשָׁר לֹא יְחַלְצֵךְ
מִתּוֹצָאָה גְּרוּעָה שֶׁל הַדְמָיָה. הַמַּאֲמָץ לְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ יֻקְרָה אֵינוֹ מַבְטִיחַ
חֲמִיקָה מֵרַע. חָבֵר רוֹפֵא הִגִּיעַ מִנְּיוּ יוֹרְק,
יָשַׁב אִתִָּך בְּאוֹר מָלֵא לְיַד הַסִּינֶמַטֵק. אָכַלְתְּ שָׁם סְטֵייק
כְּאִלּוּ הַגַּבּוֹת הַמְּצֻיָּרוֹת שֶׁלָּךְ צוֹמְחוֹת מִן הַבָּשָׂר, לִהַגְתְּ
עַל קַסְטִינְג בַּקּוֹלְנוֹעַ. מִמְצְאֵי הַסִּי טִי נִשְׁמְרוּ עָמֹק בַּתִּיק.

הֵבִין. הִצְטָעֵר, נֶעֱלָב:
מַה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמֵךְ
אֲנִי רוֹפֵא, לֹא סְתָם פַּרְצוּף יָפֶה
אָמַר לִי בְּאַנְגְלִית לְמָחֳרָת, בְּטֶרֶם טָס.

מתוך ''תופעה חולפת'' עריכה ליאת קפלן, הוצאת עולם חדש

קטיפת ירח/ רותי גזית-ארגוב

''אַבָּא בִּשְׁבִילֵךְ יִקְטֹף אֶת הַיָּרֵחַ,'' כָּךְ אִמִּי,
עַל פָּנֶיהָ צֵל, הֵרַחְתִּי הֵד שׁוֹאֵל
הַאִם אָבִיךְ אוֹהֵב אוֹתָךְ בְּלִי גְּבוּל?
הַאִם אוֹתִי פָּחוֹת?

הִיא הִתְיַצְּבָה מוּלִי בְּכָל כֹּוֹחָהּ כְּמוֹ אָחוֹת, הִכְרִיחָה
אֶת הַמְּבֻגָּרִים לִתְפֹּס עֶמְדָּה, לִשְׁפֹּט בֵּין הַנִּצּוֹת.
אַבָּא הִסְתַּבֵּךְ מָרָה: רְצוּעַת הַבִּטָּחוֹן הָיְתָה צָרָה.
גָּנַבְנוּ זְמַן פְּרָטִי. בַּמַּרְתֵּף קָרָאנוּ
מִתָּנָ''ךְ עִם תַּחְרִיטֵי דּוֹרֶה, נִרְגַּשְׁנוּ מִגּוֹגֶן,
מִשַּשְׁנוּ אֶת שָׁמָיו הַגּוֹעֲשִים שֶׁל קוֹנְסְטֵבְּל.
בַּבַּיִת הַיָּשָׁן בִּבְּלוֹךְ הִכַּרְתִּי אֶת וָאן גּוֹךְ, שָׁמַעְתִּי מִתְפָּעֶמֶת
אֵיךְ חָתַךְ לוֹ אֹזֶן וְשָׁלַח לָאֲהוּבָה.

אָבִי הָיָה מַרְצֶה נִלְהָב עִם הִתְמַחוּת בְּמִלְחֲמוֹת עוֹלָם.
הִטְעַנְתִּי בַּקָּנֶה שְלַל קֻשְׁיוֹת סַקְרָנִיּוֹת, הִגַּשְׁתִּי לוֹ שׁוֹפָר, נָתַתִּי לוֹ סֻלָּם.
מְשֻׁכְלֶלֶת בִּמְיֻחָד הָיְתָה הַקְּנוּנְיָה שֶׁל שְׁעַת הָאֹכֶל: ''קְחוּ מֵהַפִּירֶה,''
בָּלְמָה אִמִּי אֶת סְטָלִין שֶׁחָצָה כְּבָר אֶת הֵשְּׁפְּרֶה בַּדֶּרֶךְ לְכִתּוּר בֶּרְלִין.
''אֵיךְ יָצָא הַשְּׁנִיצֶל?''קִרְקְעָה אֶת בַּעֲלוֹת הַבְּרִית עַל סַף פְּלִישָׁה לְנוֹרְמַנְדִי.
יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה תָּעִינוּ יַחַד בַּמִּדְבָּר.
אָכַלְנוּ עוֹף מֻקְדָּח, שׁוֹתוֹת מֵהָאֲגַם הַמַּר,
בַּיּוֹם רָתְחָה הָאֲדָמָה תַּחַת רַגְלֵינוּ הַפְּצוּעוֹת,
בַּלַּיְלָה הָיָה קַר.

''בִּתִּי,'' אָמַר לִי אַבָּא בְּלֵילוֹ הָאַחֲרוֹן,
''בִּתִּי, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ עַד כְּלוֹת.''
''בִּשְׁבִילֵךְ קָטַף אֶת הַיָּרֵחַ,''
נֶאֱנַחַת אִמָּא מוּל רָקִיעַ רֵיק
בּוֹ נִבְלָעוֹת בְּשֶׁקֶט שְׁתֵּי הַשְּׁאֵלוֹת.


מתוך ''קטיפת ירח'' 2014, עריכה ליאת קפלן, הוצאת עולם חדש

חנוכה/ רותי גזית ארגוב

בְּמַסֶּכֶת חֲנֻכָּה
שׁוֹשׁ הַגַּנֶּנֶת אָמְרָה:
''תֵּצְאִי כְּשֶׁאֶתֵּן לָךְ סִימָן''
וְלֹא נָתְנָה
וְלֹא יָצָאתִי
אַף שֶׁיָּדַעְתִּי מָתַי
עַד שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ

מִגִּיל שָׁלוֹשׁ
עַד הַיּוֹם
מְחַכָּה


מתוך ''תצאי כשאתן לך סימן'' 2013 , עריכה רן יגיל, הוצאת עמדה



טַוָּס הַקֶּשֶׁת / מיקי הראל

בְּבוֹא הַיּוֹם אֵלֵךְ לִמְשׁוֹחַ צִבְעֵי בֹּקֶר
אֶפְתַּח בָּרִיחַ חוֹסֵם פּוֹלְשִׁים, אָז
כְּשֶׁאוּכַל לְבוֹנֶן מַחְשָׁבוֹת
אָכִיל עוֹלָם צֶבַע מֻשְׁלָם
אֶחֱזֹר לִימֵי יַלְדוּתִי
אֶרְכַּב עַל זְנָב טַוָּס בְּקֶשֶׁת צְבָעִים
עַל פְּלָטַת חֳמָרִים וּרְצוֹנוֹת מֻשְׁהִים
אֲנִי וְדֻבֵּי פַּנְדָּה זַן נִכְחָד שֶׁצָּרִיךְ לְטַפֵּחַ
יוֹשְׁבִים כְּרַסְתָּנִיִּים, קְטַנִּים
עַל עִשְּׂבֵי תִּבּוּל, מְלַחֲכִים עַד שֶׁיּוֹצֵא עָשָׁן לָבָן
נִזְכֶּרֶת שֶׁעָלַי לְטַפֵּל בַּמִּקְטֶרֶת שֶׁלֹּא תִּסָּתֵם
מוֹתַחַת צַוָּארִי הַקָּצָר וְהֶעָיֵף
מַבִּיטָה בְּעֵין הַתְּכֵלֶת.

לבנה פגומה / אלי יונה

הַלְּבָנָה תָּמִיד יָפָה: גַּם מִצִּדָּהּ
הֶחָשׁוּךְ. גַּם  מִצִּדָּהּ   הַמְּצֻלָּק.
אֲפִלּוּ  הַבּוֹרוֹת   שֶׁלָּהּ   יָפִים.
אֲפִלּוּ     הַתְּהוֹמוֹת.     אֲפִלּוּ
הַחֲטָטִים וְהַפְּצָעִים.   הַלְּבָנָה
תָּמִיד  יָפָה.  גַּם  כַּאֲשֶׁר  הִיא
לֹא  שְׁלֵמָה. גַּם  כַּאֲשֶׁר   הִיא
חֲצוּיָה. לְקוּיָה. פְּגוּמָה. כֵּן אַתְּ

תָּמִיד.