שִׁיר אֶחָד בְּיוֹם / דויד מנשה

כְּתֹב לִי שִׁיר אֶחָד בְּיוֹם, בְּכָל

יוֹם, כְּמוֹ בָּעִתּוֹן, הָיִית מְבַקֶּשֶׁת,

אִם הָיִית מְבַקֶּשֶׁת, אַתְּ שֶׁאַף

פַּעַם לֹא בִּקַּשְׁתְּ, לֹא בִּגְלַל

שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְלֹא בִּגְלַל

שֶׁאֵינֶנִּי כּוֹתֵב עַל פִּי הַזְמָנָה,

בִּכְלָל לֹא. זֶה רַק בִּגְלַל אוֹתָם

חַיִּים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְנוּ,

שֶׁבָּהֶם הָיִית מְבַקֶּשֶׁת, אִם

הָיִית מְבַקֶּשֶׁת, כְּתֹב לִי שִׁיר

אֶחָד בְּיוֹם וְהָיִיתִי כּוֹאֵב

וּמַסְכִּים.

סונט לפאב מקומי / אלי לינדר

                                                                       לשי דותן

מוֹלֶדֶת הִיא פָּאבּ סָמוּךְ לַשּׁוּק

שֶׁבּוֹ, עַל כּוֹס בִּירָה בֶּלְגִּית

בֵּין שְׁנֵי מְשׁוֹרְרִים מְקוֹמִיִיּם חוֹלֵף לוֹ צִחְקוּק

וְהַפָּאבּ קָטָן, וְהָעֶרֶב אֶלֶגִי

הֵם שָׂחִים בְּשִׁיר שֶׁל מְשׁוֹרֵר מְקוֹמִי שְׁלִישִׁי

אֶחָד מְגוֹלֵל אֶת פֵּרוּשׁוֹ, שֵׁנִי מְהַנְהֵן וּמַרְחִיב –

"יֵשׁ לַשִּׁיר הַזֶּה שִׁיר הֶמְשֵׁךְ יַשִּׁיר

מָה, לֹא יָדַעְתָּ? תַּקְשִׁיב"

וְאָז הוּא נִגַּשׁ לְחֶדֶר צְדָדִי בַּפָּאבּ

מְגַלֵּחַ מִשָּׁם סֵפֶר, אִם לִהְיוֹת לְרֶגַע סְלֶנְגִּי

חוֹזֵר לַבַּר עִם חִיּוּךְ רָחָב

מִתְכּוֹנֵן לְדִקְלוּם אֶנֶרְגִּי

זוֹהִי הַמּוֹלֶדֶת, וְזֶה יָכֹל לִהְיוֹת בְּכָל קַו

הָעִקָּר שֶׁהַבִּירָה תִּהְיֶה בֶּלְגִּית

אפילו אולי/ יעל אייזנברג

הִתְקַלְקְלוּ בִּי מַגָּעִים.

תָּמִיד הִזְהַרְתְּ שֶׁהַגּוּף מוֹשֵׁל בַּשֵּׂכֶל.

זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ עֵירֹמָה בַּשֶּׁמֶשׁ אוֹמֶרֶת שֶׁחַם

מְבַקֶּשֶׁת מַיִם בַּכּוֹס הַגְּדוֹלָה

בְּאַף אַחַת אַחֶרֶת לֹא הִסְכַּמְתְּ לַגָעָת

בַּחֹרֶף בִּקַּשְׁתְּ תֵּה בַּכּוֹסוֹת הֶעָבוֹת

קָמוֹמִיל וְלוּאִיזָה

הוֹלֶכֶת בַּלַּיְלָה מֵהַחֶדֶר שֶׁלָּךְ לַסָּלוֹן

מוֹזֶגֶת אֶת הַמַּיִם הָרוֹתְחִים וּמוֹרַחַת טִפָּה עַל עַצְמִי

לִמְדֹד אֶת הַחֹם.

עָמֹק שׂוֹחוֹת אַתְּ וַאֲנִי.

בְּנָהָר מְאֹד תַּת-יַמִּי.

אֲפִלּוּ דּוֹמֶה שֶׁלֹּא מַפְרִיעוֹת.

אוּלַי מַחֲזִיקוֹת יָדַיִם בִּשְׁתִיקָה.

(כָּאן אֲנַחְנוּ תָּמִיד צוֹעֲקוֹת)

אוּלַי בְּלִי לִבְכּוֹת

אוּלַי מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.

מִי אַתְּ?

אִמָּא סְלִיחָה