* / יניב קובץ

אָדָם מְבַקֵּשׁ

לוֹמַר דְּבַר־מָה בָּעוֹלָם.

לוֹמַר דְּבַר־מָה הוּא מְבַקֵּשׁ

וִיהִי מָה.

 

שְׂפָתָיו מְחֻשָּׁקוֹת,

לִסְתוֹתָיו נְעוּלוֹת,

בְּפִיו חָצָץ שׁוֹחֵק

אֶת הַשִּׁנַּיִם.

 

אָדָם יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ

לְבַטֵּא וְלוּ בִּמְעַט

מִן הַמִּתְרַחֵשׁ בּוֹ.

 

לְשׁוֹנוֹ אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לָנוּעַ,

תֵּבַת הַתְּהוּדָה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מְשִׁיבָה

כָּל אֲשֶׁר אָגוּר בְּגוּפוֹ

מִתְאַסֵּף, צוֹבֵר כֹּחַ.

 

יוֹצֵא הַחוּצָה,

רוֹאֶה

אִישׁ־אִישׁ לְנַפְשׁוֹ.

 

רני רוזנטל/ אַתְּ מַכִּירָה

 

אַתְּ מַכִּירָה אֶת זֶה שֶׁאַתָּה

מְדַבֵּר לְבֶן אָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ וְתוֹפֵשׂ

אֶת עַצְמְךָ בָּאֶמְצַע?

כְּמוֹ שְׁתֵּי חֲבֵרוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ

בָּאוֹטוֹבּוּס בְּמֶקְסִיקוֹ

וּכְשֶׁהִתְרַחֵשׁ שֹׁד חָשְׁבוּ בְּקוֹל רָם

אֵיךְ תְּסַפֵּרְנָה לַיְּדִידוֹת בְּאָמֵרִיקָה?

זֶה קוֹרֶה לִי כָּל הַזְּמַן

מַצְחִיק, כְּשֶׁהָיִינוּ יַחַד שָׁתַקְנוּ

מִתַּחַת לַשָּׁעוֹן/ מרדכי שרי

לָאַחֲרוֹנָה אֲנִי    

מְעַשֵּׁן בַּחֲלָלִים סְגוּרִים.

אוֹכֵל בָּשָׂר שָׁמֵן לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.

עוֹבֵר אֶת הַכְּבִישׁ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

דּוֹד יִרְמְיָהוּ מִתְקַשֵּׁר כָּל עֶרֶב

וְשׁוֹתֵק. אִבֵּד אֶת אִמּוֹ בַּיְעָרוֹת.

לִפְעָמִים בָּא.

מִתַּחַת לִשְׁעוֹן הַקִּיר בַּמִּטְבָּח

שְׁנֵינוּ שׁוֹתְקִים בְּיַחַד שָׁעוֹת.

סוֹפוֹ שֶׁל הַמָּוֶת קָרוֹב

הוּא אוֹמֵר לְבַסּוֹף.

מִי שֶׁלֹּא קָבַר עַצְמוֹ חַי

לֹא יִזְכֶּה לָמוּת.