עָסוּם/ ניקולא יוזגוף אורבך

כְּשֶׁשָּׁב עָסוּם אֶל הַגָּלִיל הַפִּרְאִי

רוּחוֹת עַזּוֹת לָחֲשׁוּ לוֹ סוֹדוֹת שֶׁהֻצְפְּנוּ

בְּצַמְּרוֹת הָעֵצִים

          וְ

          נָפְלוּ

          לָאָרֶץ

                   מְרֻסָּקִים

                                מְדַמְּמִים.

וְכָל יַעֲרוֹת הַגָּלִיל הִשְׁתּוֹלְלוּ כְּחַיָּה פְּצוּעָה

וּפָגְעוּ בְּעַצְמָם כּוֹאֵב כּוֹאֵב.

וְהַר כְּנַעַן הָרָם וְהַגֵּא הִשְׁפִּיל מַבָּטוֹ

נָמוּךְ נָמוּךְ עַד מְבוֹא הַכִּנֶּרֶת כִּמְאַיֵּם לִטְבֹּעַ

וְעָסוּם הִבִּיט בַּנּוֹף הַמִּתְאַבֵּד

בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת וּבָכָה

בְּכָל הַשָּׂפוֹת שֶׁלָּמַד,

בְּכָל הַדְּמָעוֹת שֶׁאָגַר

וְרַק אַדְמַת הַגָּלִיל כִּסְּתָה

פָּנֶיהָ בְּשִׂיחִים צְפוּפִים צְפוּפִים

שֶׁמָּא יִרְאֶה מוֹעָתַסֵם גַּעְגּוּעֶיהָ

פֶּן יִתְגַּלֶּה לוֹ שֶׁאִמּוֹ הִיא

וּמֵרַחְמָהּ נֶעֱקַר, וְלֹא הָלְכָה אַחֲרָיו

אֶל אֲבַדּוֹן הַגָּלוּת.

מדוזה / אוה מורסיאנו

לֹא חַיָּבִים לָזוּז כָּל הַזְּמָן,

הִיא אוֹמֶרֶת

תְּנִי לַתְּמוּנוֹת לַעֲבֹר בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהֶן

מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶתְאַמֵּץ לִהְיוֹת

אֶבֶן, מִדְרָכָה, קִיר

לֹא לוֹמַר מִלָּה.

הַבֹּקֶר, עַנְנֵי יוּלִי בְּמַצָּב סְטָטִי

וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ צוֹרֶבֶת פָּחוֹת

הַכְּאֵב בַּגַּב הַתַּחְתּוֹן יָרַד לְכַף הָרֶגֶל

וְהִתְנַקֵּז לַחוֹל הַחַם

אֲנִי שְׁקֵטָה כְּמוֹ מֵדוּזָה מֵתָה

אֲנִי מַזִּיעָה פָּחוֹת

סוֹבֶלֶת, אוֹהֶבֶת

פָּחוֹת.

מה אני אומרת / יונה מוסט

תְּנִי לַפֶּצַע לְבַעְבֵּעַ.

זֶה לֹא פֶּצַע, זוֹ שְׂרִיטָה עַל הַיָּרֵךְ 

מִשֻּׁלְחַן הַצָּהֳרַיִם.

אָז תְּנִי לַשְּׂרִיטָה לִשְׂרֹף

זוֹ לֹא שְׂרֵפָה, זֶה אֹדֶם

שֶׁל נְשִׁיקָה מְחֻקָּה,

זוֹ בֵּיצַת קִינְדֶר בְּסוֹף אֲרוּחַת לְבַד

עִם עִתּוֹן.

קוּמִי, הַצְמִיחִי לַבֵּיצָה כַּרְבֹּלֶת.

זוֹ לֹא כַּרְבֹּלֶת, זֶה קְרָב עַל הַמָּסָךְ

מֵהַסַּפָּה, זֶה סֵדֶר נִשּׂוּאִין עִם חָרִיץ

זֶה דֶּבֶק עַל סֶדֶק מֻזְנָח

בַּקַּיִץ הַזֶּה הַקּוֹדֵחַ

* / עופר בור

עַל שְׂפַת הַיָּם בֵּין לַרְנָקָה לְאַיָה נַפָּה 

יֵשׁ יָם שֶׁל טוּרְקִיזִים 

וּצְחוֹק שֶׁל יְלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים בַּדֶּשֶׁא כַּדּוּרֶגֶל 

אֶתְמוֹל טִיַּלְנוּ בֵּין הַסְּלָעִים 

רָאִינוּ שַׁבְּלוּלֵי צִנּוֹר וְגַם סַרְטָן נָזִיר

אַלּוֹן הִבְטִיחַ שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד שָׁם בִּשְׁבִילִי,

אֲנִי רָגַשְׁתִּי, לִבִּי טִפְטֵף 

וְהַחִיּוּךְ נֶחְרַץ לִי בַּפָּנִים 

קְצָת הַלְאָה מִשָּׁם 

יֵשׁ שְׁבִיל שֶׁל חַרְצִיּוֹת 

מוֹלִיךְ אֶל מַעֲגָן קָטָן 

מָחָר בַּבֹּקֶר נֵלֵךְ לְשָׁם לִפְגֹּשׁ בַּדַּיָּגִים 

עִם שְׁלַל הַלַּיְלָה 

שָׁלָל גָּדוֹל 

אֲנִי אֶקַּח מֵהַיָּמִים שֶׁפֹּה

לְאֵלֶה שֶׁיָּבוֹאוּ 

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ, וְיָבוֹאוּ 

עִתּוֹת רָעָב וְשֶׁבֶר , 

וְאֶתְעַנֵּג לִי לְמַפְרֵעַ

עַל הַגַּעְגּוּעַ הַצָּפוּי