לֹא חַיָּבִים לָזוּז כָּל
הַזְּמָן,
הִיא אוֹמֶרֶת
תְּנִי לַתְּמוּנוֹת לַעֲבֹר
בַּקֶּצֶב שֶׁלָּהֶן
מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶתְאַמֵּץ
לִהְיוֹת
אֶבֶן, מִדְרָכָה, קִיר
לֹא לוֹמַר מִלָּה.
הַבֹּקֶר, עַנְנֵי יוּלִי
בְּמַצָּב סְטָטִי
וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ צוֹרֶבֶת
פָּחוֹת
הַכְּאֵב בַּגַּב הַתַּחְתּוֹן
יָרַד לְכַף הָרֶגֶל
וְהִתְנַקֵּז לַחוֹל הַחַם
אֲנִי שְׁקֵטָה כְּמוֹ
מֵדוּזָה מֵתָה
אֲנִי מַזִּיעָה פָּחוֹת
סוֹבֶלֶת, אוֹהֶבֶת
פָּחוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה