* / חגית קופפר צ'רקה

 אֲנִי אוֹחֶזֶת קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל נְחַשׁ זִכְרוֹנוֹת יָרֹק מִתְפַּתֵּל

זוֹ קְלִפַּת תַּפּוּחַ גְּרַנְד-סְמִית

מְרַקֵּד בְּקִרְקַס יָדָהּ  שֶׁל סָבְתָא

מְיֹעָד לְהִנָּגֵס בְּשִׁנֵּי חֲלָבִי

סָבְתָא חוֹבֶקֶת אוֹתִי בַּיָּד שֶׁל הַתַּפּוּחַ

(הִיא עַל הַ'פוֹטֵל' שֶׁלָּהּ, אֲנִי בַּעֲמִידָה רְכוּנָה)

בַּיָּד שֶׁל הַסַּכִּין מְגַלֶּפֶת שַׁלְשֶׁלֶת סִפּוּרִים רְחוֹקָה.

אָבְדָנֶיהָ מַלְעִיטִים אֶת אָבְדָנִי

וַאֲנִי נוֹגֶסֶת לוֹעֶסֶת בּוֹלַעַת

פּוֹעֶרֶת זוּג יַלְדִּיּוֹת

שֶׁל טֶרֶם הַכָּרָה בַּצֹּרֶךְ

לְהִתְפַּלֵּל עַל הַזִּכָּרוֹן

 

גַּעְגּוּעִים דּוֹהֲרִים כְּמוֹ מוֹשְׁכוֹת לְלֹא סוּס

מַתְרִיסִים עַל הָאַיִן

אִבּוּד שׁוֹבָב מְכַרְסֵם וּמַפִּיל

פֵּרוּרִים שֶׁל עָבָר

בִּשְׁעוֹן חוֹל זָחוּחַ

 

אוֹחֶזֶת בַּחֲלוֹם הַפָּתוּחַ

ניר לבן / דויד מור

נְקֻדּוֹת הַחֵן  שֶׁל  נְעוּרַי דּוֹהוֹת לְאִטָּן,

הֵן מִתְקַּלְפוֹת

כְּכָל שֶׁהַגּוּף מַמְשִׁיךְ לָרוּץ 

לָכֵן אֲנִי עוֹצֵר אוֹתוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת

וּמְגַבֵּס אֶת עַצְמִי בִּטְיוּטוֹת הַשִּׁירָה

הַדָּם הַכָּחֹל שֶׁבְּרֵפִיל הָעֵט מְחַדֵּשׁ

אֶת שֶׁפֶךְ רוּחִי

עוֹרֵק הַחַיִּים מְבַעְבֵּעַ מִתּוֹכוֹ

מִמֶּנּוּ אֲנִי מִסְתַּעֵף לְכַמָּה שָׂפוֹת

וּמִתְנַקֵּז לִנְקֻדָּה אַחַת

בַּעֲלַת רֵזוֹלוּצְיוֹת  גְּבוֹהוֹת

שָׁם אֲנִי בּוֹהֵק מֵאִי שְׁפִיּוּת

וְנֶחְלָץ מִגּוּף הַבָּשָׂר כְּמוֹ פְּקַק שַׁעַם

מִכֹּחַ הַהַתְמָדָה אֲנִי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יֶלֶד

וּמַבְהִיק כִּנְיָר לָבָן

 

סוף היום / אריק לוי

עוֹד יוֹם בְּחַיֶּיךָ חָלַף

עוֹד שְׁקִיעָה שֶׁנֶּעֶלְמָה בִּלְעָדֶיךָ,

הַגַּלִּים צִפּוּ לְךָ, הִתְפַּשְּׁטוּ עַד הַחוֹף

אַךְ כְּשֶׁלֹּא הִגַּעְתָּ - הֵם כְּבָר הָיוּ צְרִיכִים לַחֲזֹר

 

אֲוִיר בֵּין עַרְבַּיִם, צִיּוּץ בַּעַל כָּנָף

יְלָדִים חַסְרֵי דְּאָגוֹת עִם כַּדּוּר

קְצָת חִיּוּךְ שֶׁל נוֹסְטַלְגִּיָּה

יֵשׁ זְמַן לְעוֹד מִשְׂחָק אֶחָד

הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה לִפְנֵי שֶׁאִמָּא תִּקְרָא

מָתַי הִפְסַקְתָּ לִהְיוֹת יֶלֶד?