נְקֻדּוֹת הַחֵן שֶׁל נְעוּרַי דּוֹהוֹת לְאִטָּן,
הֵן מִתְקַּלְפוֹת
כְּכָל שֶׁהַגּוּף מַמְשִׁיךְ לָרוּץ
לָכֵן אֲנִי עוֹצֵר אוֹתוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת
וּמְגַבֵּס אֶת עַצְמִי בִּטְיוּטוֹת הַשִּׁירָה
הַדָּם הַכָּחֹל שֶׁבְּרֵפִיל הָעֵט
מְחַדֵּשׁ
אֶת שֶׁפֶךְ רוּחִי
עוֹרֵק הַחַיִּים מְבַעְבֵּעַ מִתּוֹכוֹ
מִמֶּנּוּ אֲנִי מִסְתַּעֵף לְכַמָּה שָׂפוֹת
וּמִתְנַקֵּז לִנְקֻדָּה אַחַת
בַּעֲלַת רֵזוֹלוּצְיוֹת
גְּבוֹהוֹת
שָׁם אֲנִי בּוֹהֵק מֵאִי שְׁפִיּוּת
וְנֶחְלָץ מִגּוּף הַבָּשָׂר כְּמוֹ פְּקַק שַׁעַם
מִכֹּחַ הַהַתְמָדָה אֲנִי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת יֶלֶד
וּמַבְהִיק כִּנְיָר לָבָן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה