כְּשֶׁשָּׁכַבְתָּ בַּמִּטָּה הַלְּבָנָה שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים,
וְאָמַרְתָּ : "זֶהוּ, נִגְמַר", לֹא בָּכִיתִי.
נִסִּיתָ לְלַטֵּף אוֹתִי בְּיַד רוֹעֶדֶת
וּבִקַּשְׁתָּ שֶׁאֶשְׁמֹר עַל אִמָּא
וְעַל הָרֶכֶב הֶחָדָשׁ שֶׁקָּנִיתָ לִפְנֵי הַמַּחֲלָה.
שָׁאַלְתִּי מָה עוֹד אַתָּה מַשְׁאִיר
ולֹא אָמַרְתָּ אֶת הַגֶּנִים
הַדְּפוּקִים שֶׁלִּי.