אֲהוּבִי שֶׁלֹּא אָהַבְתִּי עַד הַסּוֹף אַף פַּעַם
שֶׁלֹּא נָתַן.
כְּמוֹ הֵרָיוֹן שֶׁלֹּא צָלַח וְנִשְׁאַר עֻבַָּר
מוּמְיָה, חוֹסֵם אֶת הָרֶחֶם לְתָמִיד.
אֲהוּבִי שֶׁבָּחַרְתִּי בְּהֶפְקֵר
בְּהֶסַּח הַדַּעַת וְלֹא שִׁעַרְתִּי
אֵיךְ אֲשַׁלֵּם אֶת מְחִיר הַטָּעוּת
מִבְּלִי יְכֹלֶת לַעֲמֹד עַל הַמִּקָּח.
אֲהוּבִי הַחַלָּשׁ, הַפַּחְדָן
קְצַר הָרֹאִי. שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי
וְאֵינוֹ חֲלוֹם, מִין חַיָּה מוּזָרָה
שֶׁנָּפְלָה לִי הַזְּכוּת לְהַכִּיר וְאָז
לְאַבֵּד בְּלִי הַחֶסֶד לִשְׁכֹּחַ.
מִלְּפָנִים.
