במקום הכי נמוך / תומר קליין

בַּמָּקוֹם הֲכִי

נָמוּךְ בָּעוֹלָם

הַמָּוֶת אֵינוֹ

מְחֻסַּר עֲבוֹדָה.

אַךְ כְּשֶׁהָהָר

גּוֹלֵשׁ בְּשִׁיפּוּלַיִם

אֶל הַמִּדְבָּר

נִתָּן לִמְצֹא

אַף אִם בְּמִקְרֶה

חַיִּים קְבוּרִים בְּצֶבַע

הד במדבר / נועם נגרי

מַה שֶׁאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת בַּמִּדְבָּר זֶה אֶת

הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים כְּמוֹ שֶׁקֶט שֶׁנּוֹזֵל מִגַּרְגִירֵי הַחוֹל

וְכָל אֶחָד מֵהֵם הוּא עוֹלָם. בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה

גַּם הָרֶחֶם שֶׁלִּי עוֹלָם וְהוּא מַשְׁמִיעַ כּוֹכָבִים וְאֶפְשָׁר

לִרְאוֹת בַּפָּנִים שֶׁל הָאֲבָרִים הַפְּנִימִיִים אֶת הַצְּלִילִים שֶׁל הָאוֹר

שֶׁל הָאִמָּא הַעֲתִידִית שֶׁבִּי. אֵיךְ אֲנִי אֶקַּח אוֹתוֹתָהּ

לְדוֹד נֹעַם. הוּא יַשְׁמִיעַ לוֹלָהּ מוּסִיקָה וְיִקַּח

אוֹתוֹתָהּ לַיָּם וְיִכְתֹּב לוֹלָהּ סִפּוּרִים לִפְנֵי הַשֵׁנָה וְיִשְׁטֹף

לוֹלָהּ אֶת גַּרְגִירֵי הַחוֹל שֶׁנִּדְבְּקוּלְכַפּוֹתהָרַגְלַיִמ.      אֲבָל

אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁבָּהֶם הוּא יַשְׁאִיר בָּרֶוַח בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת

בִּשְׁבִיל הַצְּעָדִים

בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁיָּבֹא.

אֶקְרָא לוֹלָה לוֹלָה; אֵיךְ דּוּדוּ טָסָה (לְמָשָׁל)

יִהְיֶה מַבְּסוּט. לַשִּׁירִים יֵשׁ הֵד בָּעוֹלָם,

הוּא יֹאמַר

הוּא יֹאמַר

הוּא יֹאמַר.

* / עדנה גורני

בְּמַטַּע דְּקָלִים שֶׁל קִבּוּץ אֵילוֹת,

טֶרְמִיטִים מְגִיחִים מִבֶּטֶן אֲדָמָה -

יוֹצְאִים מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל - עַל הַקַּרְקַע עַקָּבִים

עָטִים עַל הַזּוֹחֲלִים, לוֹעֲטִים בְּכָל פֶּה, בַּאֲוִיר

דַּיּוֹת לוֹכְדוֹת אֶת הַמְּעוֹפְפִים, מְקָרְבוֹת טְפָרִים לְמַקּוֹר,

עוֹקְרוֹת אֶת הַכְּנָפַיִם וּבוֹלְעוֹת אֶת הַגּוּפִים

בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן, לְהוּטוֹת, רְעֵבוֹת.

בְּבוֹא יוֹמִי אֶהְיֶה גַּם אֲנִי מָזוֹן לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה,

אֲבָל עַכְשָׁו, כָּאן, גּוּפִי עַל הָאֲדָמָה בְּצֵל קִמְרוֹנֵי כַּפּוֹת,

מוּאָר בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ נִשְׁבֶּרֶת בִּמְטַר כְּנָפַיִם שְׁקוּפוֹת.

השיר מתוך: לקסיקון זואולוגי - דיוקן, ספר בכתובים

לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה / דויד מנשה

וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר. אֵיךְ

אוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַיָּרֵחַ

הָעוֹמֵד מַמָּשׁ עַכְשָׁו תָּלוּי

מֵעָלַי כְּמוֹ רֹאשִׁי הוּא

הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אֶת מַשָּׂא יָפְיוֹ

הַמְּרֻחָק. זוֹ  וַדַּאי רַק

הָעַיִן שֶׁמַּקְפִּידָה לִשְׁכֹּחַ

כִּי שָׁם, גַּם שָׁם, נוֹף

מִדְבָּרִיּוֹת צְחִיחִים מֵאָז

בָּרְחוּ יַחְדָּו גַּם אַטְמוֹסְפֶרָה

וְגַם מַיִם. אוּלַי גַּם הָעַיִן

מְתַרְגֶּלֶת, מִתְאַמֶּנֶת לִשְׁכֹּחַ

לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה

הַגְּדוֹלָה.

שושנה כהן

אלוהי המדבר

נֶחְשַׂפְתָּ, אֱלוֹהַי -

מַצְחִיחַ וְדוֹקְרָנִי

גֶּבֶר גַם אִשָּׁה

דָּדֶּיךָ זְקוּרִים בַּסֶּלַע

וּטְלָפֶיךָ מְהַלְּכִים

אֵימָה בַּצִּיָיה.

אֲנִי בָּאָה אֶל בֵּיתְךָ

שׁוּלְחֲנוֹת פְּרוּסִים לְפָנַי

מִדְרוֹנוֹת מְבוּתָּרִים

עֲרוּצֵי נַחַל יְבֵשִׁים

עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר

כְּסוּתְךָ עוֹטָה צְלָלִים,

עֵירוֹם וְעֶרְיָה אֲנִי בְּפָנֶיךָ

אַתָּה מַתִּיז אוֹר קַרְנֶייךָ עָלַי

מִבַּעַד לַהִינוּמָה

בְּצָהֳרֵי יוֹם,

לוֹהֲטוֹת מַחְלְפוֹת שְׂעַרְךָ הַשְּׁחוֹרוֹת,

שְׁזוּרוֹת שֵׂיבָה

לְבָנָה שֶׁל גִּיר רַךְ

וּבְצִילְךָ אֲנִי בָּאָה

עִם רֶדֶת יוֹם,

בָּאוֹר   הַנֶּעֱלָם

חוֹזְרוֹת מַחְלְפוֹתֶיךָ  אַט-אַט לַאֲפֵלָה

שָׁם אַמְתִין  לְךָ

אור לנקרי

יַלדוּת לרגע בערד

אֶת הַדְּמָעוֹת אֲנִי

שׁוֹמֶרֶת לְהַשְׁקוֹת אֶת

הַמִּדְבָּר

אֶת הַמִּדְבָּר אֲנִי

שׁוֹמֶרֶת לְהַרְבּוֹת אֶת

הַלְּבַד

אֶת הַלְּבַד אֲנִי

שׁוֹמֶרֶת לְעַצְמִי