וַדַּאי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר. אֵיךְ
אוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַיָּרֵחַ
הָעוֹמֵד מַמָּשׁ עַכְשָׁו תָּלוּי
מֵעָלַי כְּמוֹ רֹאשִׁי הוּא
הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אֶת מַשָּׂא יָפְיוֹ
הַמְּרֻחָק. זוֹ וַדַּאי רַק
הָעַיִן שֶׁמַּקְפִּידָה לִשְׁכֹּחַ
כִּי שָׁם, גַּם שָׁם, נוֹף
מִדְבָּרִיּוֹת צְחִיחִים מֵאָז
בָּרְחוּ יַחְדָּו גַּם אַטְמוֹסְפֶרָה
וְגַם מַיִם. אוּלַי גַּם הָעַיִן
מְתַרְגֶּלֶת, מִתְאַמֶּנֶת לִשְׁכֹּחַ
לִקְרַאת בֹּא הַשִּׁכְחָה
הַגְּדוֹלָה.
כל כך יפה.
השבמחק