הלב הוא שריר / ענבר שפרוני

בָּזֹאת אֲנִי קוֹרֵאת אֵלַי בַּחֲזָרָה

אֶת כָּל הַיּוֹנִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ (וּפִתְקֵי מִשְׁאָלָה עַל רַגְלָן הָאַחַת)

אֶת הָעוֹר הַלַטּוּף

גּוּף לְגּוּף,

אֶת הַלְּחִישָׁה אֶל הַלֶּחִי, הַלִּיבִּידוֹ הַשָּׁפוּךְ

(שֶׁגַּם עָלָיו לֹא בּוֹכִים)

וְאֶת הַגּוּפִיָּה הַפִּרְחוֹנִית שֶׁקָּנִיתָ לִי בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים.

כְּקוֹסֵם בְּהִפּוּךְ לַהֲטוּט

הַלֵּב בּוֹלֵעַ חֲזָרָה                           

מִטְפַּחַת אַחֲרֵי מִטְפַּחַת

(הַכֹּל הַכֹּל, הַזִּיפִים בַּכִּיּוֹר אַחֲרֵי מִקְלַחַת,

הַבֹּץ בְּתַחְתִּית הַכּוֹס וְהַתִּינוֹקוֹת הַיָּפִים, הַבְּהִירִים)

יוֹם יָבוֹא וּבָרְחוֹב

אֶפְגֹּשׁ בְּךָ

וְלֹא תִּרְאֶה כָּל רַעַד בִּשְׂפָתַי:

הַלֵּב הוּא שְׁרִיר.

* / אביטל הררי

חָלַמְתִּי אוֹתְךָ יוֹנָתָן,

חָלַמְתִּי אוֹתְךָ בְּצִבְעֵי אַרְגָּמָן              

וְהָיִיתָ לִי מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא.

וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתַּנִּיחַ אֶת יָדְךָ עַל רָאשִׁי

וְעֵינֶיךָ יִסְפְּרוּ אֶת שְׁמִי,

וְלֹא סֻלָּם מַלְאָכִים וְלֹא אֶלֶף נָשִׁים

יַפְרִידוּ בֵּינִי וּבֵינְךָ.

חָלַמְתִּי אוֹתְךָ יוֹנָתָן

וּגְלִימָתְךָ הָיְתָה לִי לְבַיִת.

וּלְאָן שֶׁפָּנִיתִי

רַק אַתָּה, רַק אַתָּה, יוֹנָתָן.

חצי-סוד / שי שניידר-אילת

גַּלֵּה לִי

לִי, שֶׁעוֹדֶנִּי מְמַצְמֶצֶת

בִּגְבוּלוֹת הַגּוּף הַזֶּה

וְתָמִיד אָצַרְתָּ מִמֶּנִּי אֵיזֶה חֲצִי-סוֹד, וְהִנֵּה          

אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כֻּלּוֹ,

גַּלֵּה.

שֶׁגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶלָּא גּוּף

וּבְעַד נַקְבּוּבִיּוֹת מַזִּיעַ הַגּוּף

שְׁיָרֵי אַהֲבָה לַגּוּף שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד, 

כָּךְ זֶה.

וְהָעֵינַיִם

שֶׁאֵינָן מַרְחִיקוֹת

אֶלָּא עַד קְצֶה הַתִּקְרָה

וְהַיְּלָדִים

הַנָּמִים עַל מִזְרָן הָאֲוִיר

קְטָנִּים וַעֲטוּפִים בִּבְשָׂרָם.

גּוּף, גּוּף

קוּמִי רוּחַ בַּגּוּף הַזֶּה

שֶׁרַק הָרוּחַ יְכוֹלָה לֶאֱהֹב רוּחַ

כָּךְ זֶה.