הלב הוא שריר/ ענבר שפרוני

בָּזֹאת אֲנִי קוֹרֵאת אֵלַי בַּחֲזָרָה
אֶת כָּל הַיּוֹנִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ (וּפִתְקֵי מִשְׁאָלָה עַל רַגְלָן הָאַחַת)
אֶת הָעוֹר הַלָּטוּף
גּוּף לְגּוּף,
אֶת הַלְּחִישָׁה אֶל הַלֶּחִי, הַלִּיבִּידוֹ הַשָּׁפוּךְ
(שֶׁגַּם עָלָיו לֹא בּוֹכִים)
וְאֶת הַגּוּפִיָּה הַפִּרְחוֹנִית שֶׁקָּנִיתָ לִי בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים.
כְּקוֹסֵם בְּהִפּוּךְ לַהֲטוּט
הַלֵּב בּוֹלֵעַ חֲזָרָה
מִטְפַּחַת אַחֲרֵי מִטְפַּחַת

(הַכֹּל הַכֹּל, הַזִּיפִים בַּכִּיּוֹר אַחֲרֵי מִקְלַחַת,
הַבֹּץ בְּתַחְתִּית הַכּוֹס וְהַתִּינוֹקוֹת הַיָּפִים, הַבְּהִירִים)

יוֹם יָבוֹא וּבָרְחוֹב
אֶפְגֹּשׁ בְּךָ
וְלֹא תִּרְאֶה כָּל רַעַד בִּשְׂפָתַי:
הַלֵּב הוּא שְׁרִיר.

אלימות התצוגה / יעל איזנברג‎

יָשַׁבְנוּ דָּנִיאֵלָה
עַל קַרְחוֹן
מָזַגְנוּ אַחַת לַשְּׁנִיָּה אֶל תּוֹךְ הַכּוֹס
אַתְּ אָחַזְתְּ בְּמָתְנִי וַאֲנִי בִּשְׁתֵּי עַצְמוֹת
לְחָיַיִךְ
שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם תּוּכְלִי לִכְתֹּב לִי
מַשֶּׁהוּ
וּבָכִית כִּי לֹא
הִתְנַצַּלְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי שֶׁזֶּה הֶרְגֵּל
שֶׁלִּי לְבַקֵּשׁ
חִבַּקְתִּי אוֹתָךְ בְּחָזְקָה וּבִרְטִיבוּת
הָיוּ שְׁבָרִים גְּדוֹלִים
קַרְחוֹנִים לְבָנִים
הָיִית יְרֻקָּה וּכְחֻלָּה
וַאֲנִי לֹא לָבַשְׁתִּי בְּגָדִים
בְּתוֹךְ הַקַּרְחוֹן
הָיָה אֵזוֹר אָדֹם
שֶׁאֵלָיו נִמְשַׁכְנוּ
כַּמָּה פְּעָמִים
כָּל זֶה נִצְרַב בְּעֵינַי הַמְּלוּחוֹת
אֲנִי צְרִיכָה לָלֶכֶת לְטִפּוּל כְּדֵי לְהָסִיר אוֹתָךְ
אַתְּ לֹא מִתְפּוֹגֶגֶת לִי כְּמוֹ לַאֲחֵרִים





כמה /חנה קב רוט

כַּמָּה שִׂנְאָה וְכַמָּה אַהֲבָה הֵכִיל לִבּוֹ בְּאוֹתוֹ רֶגַע
אֵיךְ לֹא נִשְׁבַּר
בְּטֶרֶם מָצָא אֶת קוֹלוֹ לוֹמַר:
אֲנִי
יוֹסֵף
אֲחִיכֶם.