כבר לא נהנים / שבתאי מג'ר

לֹא, כְּבָר לֹא נֶהֱנִים

הַפַּחַד

הַפַּחַד תּוֹלֶה בָּעֵצִים

פְּסִיעוֹת הַיַּנְקוּת הַתְּמִימָה נֶחְפָּזוֹת

עַל מִדְרָכָה רְטֻבָּה

אֵין מִמָּה לֵהָנוֹת

אַף הִשְׁתַּקְּפוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּהָה

בַּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה.

זָרִים בְּתוֹכֵנוּ עוֹשִׂים כִּבְתוֹךְ שֶׁלָּהֶם

לֹא מַבְחִינִים בֵּינָם לְבֵין אֱלֹהִים.

הַפַּחַד

הַפַּחַד חוֹתֵם הַבָּעוֹת בַּפָּנִים

כֻּלָּנוּ דּוֹמִים.

מפריד דבר מדבר / שבתאי מג'ר

לְאַט לְאַט הִתְחַלְתִּי לְהַפְרִיד דָּבָר מִדָּבָר.

קֹדֶם מָזוֹן מִמָּזוֹן

אַחַר כָּךְ מִסְפָּרִים – שֶׁאֵינָם מִתְחַלְּקִים

וְאֵלֶּה שֶׁכֵּן. אַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים הִבְחַנְתִּי

בֵּין חֶלְקֵי גּוּפִי הַשּׁוֹנִים. בְּגִיל שְׁלֹשִׁים

הִשְׁוֵיתִי בֵּין גְּבָרִים לְנָשִׁים, וּלְאַט לְאַט

בֵּין אֲנָשִׁים לְבֵינִי. מִזֶּה שָׁנָה וְיוֹתֵר

אֲנִי מְשָׁקֵר לְעַצְמִי בֶּאֱמֶת.

מתוך "מפריד דבר מדבר" ספרי עיתון 77, 2016​

דיירים מוגנים / ענת לויט

מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַלְבַּיִת בְּעִצְּבוֹנוֹ

יִהְיֶה דַּיַּר מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.

שָׁנִים רַבּוֹת יַחְלְפוּ עַד שֶׁיִּלְמַד

לִקְנוֹת אֶת דִּירָתוֹ.

שׁוּב וָשׁוּב יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם

וּלְהַאֲמִין כִּי הִגִּיעַ

אֶל קֵץ דֶּרֶךְ הַנְּדוּדִים

כְּדֵי לְהִכָּנַע לְחֶרְדַּת קִירוֹת

וְלַחֲזֹר אֶל מֶרְחָבִים

אֲשֶׁר בְּאֵין בַּיִת מֵאַחוֹרֵיהֶם

יִדְמוּ רֵיקִים מִדַּיָּרִים מוּגַנִּים

שֶׁאֵין לָהֶם שַׁעַר, שְׁבִיל וּבַיִת.

מתוך "תפלת יחידה" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015

קְדַם זִקנה / ענת לויט

הִפְכִי אֶת עוֹרֵךְ עַל פָּנַיִךְ

כְּשִׂמְלַת חֻפָּה, כְּמִכְנְסֵי רְכִיבָה,

כְּבֶגֶד יָם - לִפְנֵי הֱיוֹתוֹ תַּכְרִיךְ,

תְּפָרָיו גַּסִּים, פְּרוּמִים

מֵהֱיוֹתֵךְ חוּט לְלֹא אָרִיג

בְּאָפְנָה אַחֲרוֹנָה.

כְּנָחָשׁ תִּזְחַל זִקְנָה בְּאֵיבָרַיִךְ.

מִיּוֹם לְיוֹם תַּכִּישׁ בָּהֶם,

וְלֹא תַּקִּישׁ מֵהֶם

עַל קֶדֶם יָמַיִךְ,

תְּאַגֵּף וְתָגִיף -

מֻקְדָּם מִדַּי לְפַתּוֹת

לְהִתְרַגֵּל, לְתַרְגֵּל אוֹתָךְ

בִּלְעָדַיִךְ

מתוך "תפלת יחידה" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015