מִי שֶׁאֵינוֹ
בַּעַלְבַּיִת בְּעִצְּבוֹנוֹ
יִהְיֶה דַּיַּר
מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.
שָׁנִים רַבּוֹת
יַחְלְפוּ עַד שֶׁיִּלְמַד
לִקְנוֹת אֶת
דִּירָתוֹ.
שׁוּב וָשׁוּב
יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם
וּלְהַאֲמִין כִּי
הִגִּיעַ
אֶל קֵץ דֶּרֶךְ
הַנְּדוּדִים
כְּדֵי לְהִכָּנַע
לְחֶרְדַּת קִירוֹת
וְלַחֲזֹר אֶל
מֶרְחָבִים
אֲשֶׁר בְּאֵין
בַּיִת מֵאַחוֹרֵיהֶם
יִדְמוּ רֵיקִים
מִדַּיָּרִים מוּגַנִּים
שֶׁאֵין לָהֶם
שַׁעַר, שְׁבִיל וּבַיִת.
מתוך "תפלת
יחידה" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה