בֵּיְגְּל מְחַרְבֶּנֶת עַל הַשִּׁירָה / אופיר מלכי

לְיַד בֵּיתֵנוּ, בִּרְחוֹב בְּיָאלִיק

פַּארְק דֶּשֶׁא.

בְּכָל יוֹם אָנוּ מוֹצִיאִים אֶת בֵּיְגְּל לְטִיּוּל בַּפַּארְק

שֶׁנִּמְצָא בִּשְׂדֵרַת אֶלְזָה לַסְקֶר שִׁילֶר.

וְיוֹצֵא שֶׁהַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ ,

לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בְּיוֹם,

מְחַרְבֶּנֶת בְּאֹפֶן לִירִי.

 

וּבִזְכוּת הַדֶּשֶׁן שֶׁל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,

הָעֵצִים מְקַבְּלִים גָּוֶן עֲסִיסִי שֶׁל יָרֹק

וְהַדֶּשֶׁא מִזְדַּהֵר.

וְגַם הַמְּשׁוֹרֶרֶת יֵשׁ לָהּ עַל מָה לִכְתֹּב.

 

 

 

 

הנפש/ מאיה ויינברג

הַנֶּפֶשׁ כְּמוֹ כַּלְבָּה

פִּתְאוֹם מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת

זְקוּקָה לִדְבַר מָה

שֶׁאֵין בַּבַּיִת

הַיֵּצֶר פּוֹעֵם בֶּחָזֶה

הוֹפֵךְ אוֹתָהּ עַל גַּבָּהּ

חָזָק מִמֶּנָּה

הִיא מְגָרֶדֶת אֶת הַדֶּלֶת

לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר.

מְבֻיֶּתֶת כְּבָר אֶלֶף שָׁנָה

)אוֹ כָּךְ זֶה נִרְאֶה(

אַךְ זוֹכֶרֶת הֵיטֵב אֵיךְ פַּעַם הָיְתָה זְאֵב

אַחַת לִתְקוּפָה חַיֶּבֶת

לִנְהֹם, לִנְשֹׁךְ

לְהִטָּרֵף

לְהִסְתּוֹבֵב בָּרְחוֹבוֹת, לֶאֱכֹל מֵהַפַּחִים

לִהְיוֹת נִרְדֶּפֶת, רַק שׂוֹרֶדֶת

לֹא יוֹתֵר

עַד שֶׁתֶּחֱלֶה, שֶׁתִּהְיֶה אֻמְלָלָה

וְשׁוּב לְהִתְחַנֵּף לְזָר שֶׁיְּלַטֵּף

שָׁכְחָה כַּמָּה הָיָה לָהּ  טוֹב

הַכַּלְבָּה

הִיא עוֹד תַּחְזֹר עַל אַרְבַּע

הִיא יוֹדַעַת אֶת זֶה