מאיר שלו כתב פרוזה. בקריאה נוספת זו שירה
יום יבוא ואפסיק. אדם צריך לדעת את מגבלותיו ולהכיר בירידה של
יכולתו עם הזמן, כך אפסיק יום אחד לכתוב ספרים וללכוד צפעים
מתוך גינת בר
מתוך "כימים אחדים"
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
תאכל זיידה, תאכל, אתה לא צריך להפסיק לאכול
בשביל להקשיב, זה מה שטוב בארוחה, שאתה יכול לאכול וגם להקשיב.
זה לא העבודה הקשה שהפריעה לי, וגם לחכות לא
הפריע לי אני, ברוך השם, עבדתי מגיל קטן מאוד וסבלנות יש לי מספיק לעשרה אנשים,
לעבוד בשביל האהבה כל היעקובים יודעים, שנים זה כמו כימים אחדים בעינינו, ומי שחיכה לאהבה כמו שאני
חיכיתי, יש לו מספיק סבלנות גם בשביל סוסים ואווזים ועצים וגשם ובעיקר בשביל הזמן.
כי סבלנות לזמן זה מה שחשוב, לא סבלנות אחד לשני
ולא לאהבה, ולא לעבודה ולא לכלום דבר אחר, רק הסבלנות לזמן
כל
המובאות מספרי מאיר שלו בהוצאת עם עובד
מתוך "שתיים דובים"
האמת והבדיה אינן עומדות זו מול זו . שכנות טובות הן, המתעניינות זו בשלומה זו ומשאילות זו לזו דברים נחוצים
אני אוהבת ראשים
אחרים. גם לי יש ראש אחר, לאיתן הראשון [בעלה] היה ראש אחר, לסבא שלי, לטוב ולרע,
במיוחד לרע, היה ראש אחר. לדוביק ולדליה, לעומת זאת, אין ראש אחר. לרוב בני האדם
אין ראש אחר. יש לכולם אותו ראש והם גם משאילים אותו זה לזה בשעת הצורך.
כל המובאות מספרי מאיר שלו בהוצאת עם עובד
הירשם ל-
רשומות (Atom)