הַכַּוָּנוֹת שֶׁלִּי מֻנָּחוֹת עַל פָּנֶיךָ
כְּמוֹ
חִצֵּי מְצִיאוּת דַּקִּים הַמַּמְתִּינִים לִתְקֹף
אֲנִי
פּוֹגֵשׁ אֶת אִי הָרָצוֹן בְּתוֹךְ הָרָצוֹן
שֶׁכְּבָר
תָּקוּם אֶל צִלִּי.
מָה אוּכַל
לְהַצִּיעַ לְךָ הַיּוֹם
מִלְּבַד
פִּגּוּמִים קְטַנִּים שֶׁל הַחֲזָקָה
לִמְצֹא אֶת
הַגֶּרֶב שֶׁנָּפַל מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה
לְדַלֵּג
עַל שִׁיר שֶׁאֵינְךָ אוֹהֵב
לְהַבְטִיחַ שֶׁאֶחְזֹר לֶאֱסֹף מִבֵּית הַסֵּפֶר.
שָׁלוֹם לָךְ.
אַתְּ
נוֹקֶשֶׁת עַל דַּלְתִּי,
מְצַלְצֶלֶת
בְּפַעֲמוֹנִי – מְעִירָה אוֹתִי.
וַאֲנִי
בִּכְלָל רָצִיתִי לִהְיוֹת בְּשֶׁלּוֹ
יֶלֶד
יָשֵׁן, אוּלַי
שֶׁמְּפַחֵד
מִכָּל צֶלֶם, מִשֵּׁן נֻקְשָׁה.
אַתְּ
מְגִיחָה וּמְעִירָה אוֹתִי וְעַכְשָׁו אֲנִי שֶׁלָּךְ.
הִנֵּה אֲנִי פֹּה.
חֵלֶק מֵהָעִנְיָן זֶה לָדַעַת
לְוַתֵּר, כֵּן אֲבָל מָה
עִם הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי
אֱלֹהִים הַצְּעָקָה מִתְפַּתֶּלֶת
בְּתוֹךְ הַמִּטָּה לְיָדִי. אוֹ קֵיי
אֲנִי יָכוֹל לְוַתֵּר עַל
חֲצִי מֵהַמִּשְׁפָּטִים הַיָּפִים
חֲצִי מֵהַמִּשְׁפָּטִים כֻּלָּם
חֲצִי מֵהַכֹּל
טוֹב,
הֵבַנּוּ
וּמָה
שֶׁלֹּא הֵבַנּוּ
מָה?
גַּם זֹאת אֲנִי כּוֹתֵב
עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי. הַצַּד הַזֶּה מָלֵא
בִּמְשַׁנְּעִים רְפוּאִיִים וַאֲוִיר יָרוֹק חָקִי. שָׁם
יֵשׁ אֶת וָאדִי רָם וְהוּא עֲדַיִן
פֹּה אִתִּי בִּפְנִים עִם שְׁלוּלִית הַחוֹל הַגְּדוֹלָה
וְעִם הַמִּטּוֹת הַדּוֹמְמוֹת
אָז מָה בַּחוּץ
