שבר 22 /עופר בור

הַכֹּל-יָכוֹל שָׁבַר תָּ'רֶגֶל.

נוֹשְׂאִים אֵלָי עֵינַיִם נְתִינַי ,

אֵיךְ נָפַל

הֵילֵל בֶּן שַׁחַר .

עַל קַב קַנָּדִי אֲנִי

מְדַדֶּה בֵּין כִּסֵּא לְאַסְלָה

וְקָם.  לְבַד לְבַד.

 

וְאוּלַי,

 זֶה שֶׁבֶר רִאשׁוֹן

וְיִהְיוּ הַדְּבָרִים .

יִהְיוּ חֲשָׁשׁוֹת בָּאַגָּן

כְּאֵבִים בֶּחָזֶה.

וְאוּלַי לֹא יִהְיוּ

מִפְרָקִים, בִּרְכָּיִם,

אֵילו רַק הִתְכַּוְּצוּיוֹת וְתוּ לֹא

 

מָה אֲנִי מַשִּׁיק ?

הַקַּב נִצַּב לְרַדְיוּס בִּנְקֻדַּת הַהַשָּׁקָה.

אִם תַּעֲבוֹר עַל כֻּלָּן , תַּחֲזֹר לְהַתְחָלָה

 

 

הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ לִילָדִים חוֹרְגִים /עופר בור

 אַל תִּתֶּן לָהֶם דָּגִים

לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בָּחַגִים,

לְלֹא גְּלוּטֶן , לְלֹא סֻכָּר,

בְּלִי מִיצִים וּבְלִי תֵּה קַר.

 

נַקְנִיק זֶה מַזִּיק וְבַּמְבָּה חָמוּר!

חָלָב וּמוּצָרַיו בָּרוּר שֶׁאָסוּר, 

(שֶׁלֹּא לְדָבֵּר עַל בָּשָׂר לֹא כָּשֵׁר

אוֹ לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶּחֶם בְּלִי הַקָּשֶׁה.) 

 

אָסוּר בֵּיצָה וְאָסוּר קְצִיצָה

וּסְלִיחָה אִם אֲנִי קְצָת מַלְחִיצה:,

יָדַיִם לִרְחֹץ!  צִפֹּרְנָיִם לִקְצֹץ!

בָּבֹּץ לֹא לִקְפֹּץ! נַעֲלַיִם לַחֲלֹץ!

 

אֵין מוֹצֵץ וְאֵין בַּקְבּוּק,

אָסוּר פִּנּוּק, גִּהוּק, פִּהוּק,

בְּלִי חֲבֵרִים וּבְלִי הוֹרִים 

בְּלִי שִׁירִים מְיֻתָּרִים.

 

בְּגָדִים רַק מִבַּדִים מְיֻחָדִים,

לֹא וְרוּדִים וְלֹא צְמוּדִים.

הֶרְגֵּלִים יְשָׁנִים לַעֲקֹר, לְשָׁרֵשׁ, 

עַל הַמַּיִם לְקַדֵּשׁ, לְהִזָּהֵר מֵאֵשׁ.

 

וּבְתוֹךְ כֹּל הַ"אַל" וְהָ"אֵין" וְהַ"בְּלִי"

זְכֹר! זֶה בִּגְלָלְךָ וְלֹא בִּגְלָלִי. 

וְאִם קָשֶׁה לְךָ, קְרָא וָאָבוֹא לְעֶזְרָה

לֹא סְתָם הֵם קוֹרְאִים לִּי "אִמָּא יְקָרָה"...

גשם / עופר בור

בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה הֵחֵל לָרֶדֶת הַגֶּשֶׁם. זֶה הִתְחִיל בְּהֶבְזֵק שֶׁהֵאִיר צְלָלִים חֲדָשִׁים עַל הַקִּירוֹת וְנִמְשַׁךְ בְּרַעַשׁ שֶׁהֶחֱרִיד אֶת הַכְּלָבִים. נָתָן הִתְעוֹרֵר וּבָהָה בַּתִּקְרָה, מְנַסֶּה לְהָבִין מָה קָרָה. הוּא שָׁמַע אֶת נְקִישׁוֹת הַטִּפּוֹת עַל הַגַּג. בִּתְחִלָּה נִתָּן הָיָה לְהַבְחִין בֵּין הַנְּקִישׁוֹת. הָיוּ מִרְוָחִים קְצַרְצָרִים שֶׁל שֶׁקֶט בֵּין נְקִישָׁה לִנְקִישָׁה. כְּאִלּוּ מַמְתִּינוֹת הַטִּפּוֹת בְּנִימוּס לְתוֹרָן לְהַקִּישׁ עַל הַגַּג. הַמִּרְוָחִים בֵּין הַנְּקִישׁוֹת הָלְכוּ וְהִתְקַצְּרוּ, הַנְּקִישׁוֹת תָּכְפוּ וְהָלְכוּ, עָצְמָתָן גּוֹבֶרֶת כְּפִטְפּוּט נִרְגָּשׁ,  עַד שֶׁהָפַךְ לְטִרְטוּר מִתְמַשֵּׁךְ וְנָחוּשׁ, כְּאִלּוּ הַגֶּשֶׁם מְנַסֶּה לַחְדֹּר דֶּרֶךְ גַּג הָרְעָפִים וּלְמַלֵּא אֶת הַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ בִּנְזִילוֹת עַרְמוּמִיּוֹת.  הֵד רְעָמִים רְחוֹקִים, כְּמוֹ מִלְחָמָה שֶׁל אֲחֵרִים, לִוָּה אֶת הַשָּׁאוֹן הַמִּתְמַשֵּׁךְ. הִתְלַוָּה אֵלָיו קִשּׁוּט חִנָּנִי שֶׁל קוֹל הַשִּׁכְשׁוּךְ שֶׁל הַמַּיִם בַּמַּרְזֵב,  יוֹרְדִים וְחוֹתְרִים מַטָּה. מְפַלְּסִים דַּרְכָּם אֶל מַעֲבֵה הָאֲדָמָה, אֶל מִסְתְּרֵי הַשָּׁרָשִׁים, מְחַלְחֲלִים מִבַּעַד לַגַּרְגְּרִים, מְעִירִים שִׁלְשׁוּלִים רְדוּמִים, חוֹקְרִים שְׁכָבוֹת נֶעֱלָמוֹת בְּדַרְכָּם אֶל הָאֲגַמִּים הַגְּדוֹלִים וְהָאֲפֵלִים שֶׁמִּתַּחַת לְסַלְעֵי הַגִּיר, שָׁם נוֹלָדִים הַפְּחָדִים.

מִשְׁדָּר מְיֻחָד / עופר בור

מָה רָצְחוּ לָהּ לְהִיא שֶׁהִסְתַּתְּרָה בַּשִּׂיחִים?

אֶת הַבַּעַל אוֹ הַבַּת?

הַהוּא מֵהַגִּזְרָה זֶה הַבֵּן-דּוֹד שֶׁל זֶה  שֶׁכִּמְעַט נִמְלַט?

וְהַתִּנוֹק הַגִּ'ינְגִ'י – זֹאתִי הָאִמָּא שֶׁלּוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הָאַבָּא?

וְהַסָּבְתָא שֶׁל מִי?

הִיא הָאִמָּא שֶׁל הַבֵּן שֶׁנִּשְׁאַר עִם הַסַּבָּא?

 

הַיָּפָה שֶׁצָּרְחָה בַּכְּנִיסָה תַּחֲזִירוּ

חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר שֶׁהַפַּעַם שָׂרְדוּ

בְּמַלּוֹן חֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים עִם מִרְפֶּסֶת לַנּוֹף

הַיֵּאוּשׁ, כְּמוֹ יֵאוּשִׁים לְפָנָיו , לֹא נוֹחַ, לֹא פוֹטוֹגֵנִי

כְּמוֹ מִלּוּאִימְנִיק שְׁמַנְמַן שֶׁמְּמַלְמֵל הִנְנִי 

 

הָעֶרֶב רֵאָיוֹן מְיֻחָד עִם הַפָּתוֹלוֹג הָרָאשִׁי

חוֹשֵׂף בִּפְנֵי כַּתָּבָתֵנוּ בְּאֹפֶן אִישִׁי

שֶׁדְּבָרִים כָּאֵלֶּה לֹא רָאָה בַּחַיִּים

וּבַהֶמְשֵׁךְ סִפּוּרָם הַמְּצַמְרֵר שֶׁל הָאַחִים

וְהַזַּמָּר שֶׁנֶּהֱרַג – זֶה מֵהַמַּסֵּכָה אוֹ מֵהַנּוֹלָד

דָּם וָאֵש וְעִסַּת בְּשָׂרִים

אֵין לִי כּוֹחַ לִילָדִים מֵתִים

לֹא שֶׁלִּי וּבֶטַח לֹא שֶׁל אֲחֵרִים

חטאת/ עופר בור

הוֹלַנְדִּי אֶחָד, זֶה שֶׁבִּי,

הִמְרִיא  לְיָמִים אֲחֵרִים, רְחוֹקִים

לְגַלּוֹת גַּלִּים, שְׁקִיעוֹת מוּזָרוֹת,

רוּחוֹת רְפָאִים עַל הַמַּיִם.

 

אֶת  כֵּף הַתִּקְוָה הוּא יַקִּיף שׁוּב וָשׁוּב

שְׁבוּי אֱמוּנָה,  אֲסִיר תּוֹחֶלֶת 

לְהוֹכִיחַ קֳבַל עַמִּים וְעֵדֹת:

הִנֵּה אֲנַעֵר חַטָּאת מֵרִבְצוֹ,

תְּשׁוּקָתִי תִּמְצָא מְשִׁילוּת.

 

עַד אָז אַמְשִׁיךְ לְעוֹפֵף

צִפּוֹר בּוֹדְדָה, נוֹדְדָה

למחרת / עופר בור

לְמָחֳרָת

הַשָּׁמַיִם עוֹד לְמַעְלָה

וְהָאֲדָמָה בִּמְקוֹמָהּ

רוֹעֶדֶת מִקּוֹר אוֹ מִשִּׂטְנָה אֲבָל,

בָּרוּך הַשֵּׁם

בַּמָּקוֹם.

פְּחָדִים בְּמַגָּפַיִם צוֹעֲדִים בָּרְחוֹבוֹת

קוֹרְאִים

יִהְ –יֶה בְּסֵדֶר יֶה יֶה

יָאַא יָאַא, naturlich

יִהְיֶה בְּסֵדֶר

אֲנִי חוֹשֵׁב

וְהַמִּבְטָא הַזֶּה כְּמוֹ גָּלוּת,

בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

ברזילי, אשקלון / עופר בור

"מוֹצִיאִים תַּ'נְשָׁמָה", לָחַשְׁתָּ

"הַבְּעָיָה שֶׁאַחַר כָּךְ מַחְזִירִים וְשׁוּב  מוֹצִיאִים",  אָמַרְתִּי

צָחַקְנוּ וְהָיִינוּ יַחַד.

כְּמוֹ יֶלֶד וְאַבָּא אַבָּא וְיֶלֶד.

 

*

אַתָּה גִּבּוֹר גָּדוֹל  בְּמַחְלֶקֶת פְּעוּרֵי הַפֶּה

אַתָּה לֹא פּוֹעֵר סְתָם כָּךְ, כְּמוֹתָם בְּלִי שִׁנַּיִם

אַתָּה מְחַיֵּךְ וְלוֹעֵס, מְמַלְמֵל וְנֶאֱנַח, עֲדַיִן נוֹשֵׁךְ

אֵיכְשֶׁהוּ. 

עוֹד לֹא שָׁם, כִּמְעַט כְּבָר לֹא פֹּה

 

אֵין לְךָ מַחֲסֶה מֵהַצֶּבַע הָאָדֹם שֶׁל הַכְּאֵב 

לוּ  יָכוֹלְתָּ הָיִיתָ בּוֹכֶה כְּמוֹ פַּעַם

לוּ יָכוֹלְתִּי הָיִיתִי בּוֹכֶה אִתְּךָ

 

*

חֹסֶר אוֹנִים ,יָדַיִם לְמַעְלָה 

שֶׁקֶט שֶׁל כְּאֵב

מְאַפְשְׁרִים  לָנוּ רֶגַע שֶׁל קִרְבָה

בִּמְחִיר מֻפְקָע שֶׁל פְּרִידָה

 

אשקלון מאי 2021

מגפה / עופר בור

אֲנִי לוֹחֵץ עַל כַּפְתּוֹרִים עִם הַמַּרְפֵּק

צָרִיך לְהִזָּהֵר.
לוֹחֵץ יָדַיִם, רָץ לֵשְׁטֹף
מִי יוֹדֵעַ מַה הִתְנַחֵל בְּקִפְלֵי הָאֶצְבָּעוֹת
יֵשׁ לְהַשְׁמִיד וּלְבַעֵר גּוֹרְמֵי סִכּוּן
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָמוּת מִמַּשֶּׁהוּ
אָמַר דּוֹד יוֹסֵף
וְהוּא יוֹדֵעַ, הוּא בְּלִי-עַיִן-הָרַע
רְָאָה שָׁם אֲנָשִׁים מֵתִים בְּלִי סוֹף.

מִתְבָּרֵר שֶׁשּׁוֹאוֹת יְכוֹלוֹת לַחֲזוֹר
בְּלִי הִיטְלֶר וְיִמַּח שְׁמָם
סְתָם שִׁעוּל וּקְצָת נַזֶּלֶת
שֶׁקָּרְבָּנָם לֹא צָלַב אֶת הַמָּשִׁיחַ,
לֹא אַָפָה מַצּוֹת בְּדַם,
לֹא הִרְעִיל תַּ'בְּאֵרוֹת.

כְּמוֹ אָז אֵימָה הוֹפֶכֶת לְשִׁגְרָה
אֲנַחְנוּ נִתְעַלֵּם
נִסְמֹךְ עַל בּוֹרֵא עוֹלָם
נְנַשֵּׁק מְזוּזוֹת בְּלִי כְּפָפָה
הוּא יְרַחֵם וְיִשְׁמֹר הוּא יַעֲזֹר וְיִפְתֹּר
נִהְיֶה אַתְּ וַאֲנִי
נַשָּׂאִים גֵּאִים וּבוֹדְדִים שֶׁל פַּחַד

* / עופר בור

עַל שְׂפַת הַיָּם בֵּין לַרְנָקָה לְאַיָה נַפָּה 

יֵשׁ יָם שֶׁל טוּרְקִיזִים 

וּצְחוֹק שֶׁל יְלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים בַּדֶּשֶׁא כַּדּוּרֶגֶל 

אֶתְמוֹל טִיַּלְנוּ בֵּין הַסְּלָעִים 

רָאִינוּ שַׁבְּלוּלֵי צִנּוֹר וְגַם סַרְטָן נָזִיר

אַלּוֹן הִבְטִיחַ שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד שָׁם בִּשְׁבִילִי,

אֲנִי רָגַשְׁתִּי, לִבִּי טִפְטֵף 

וְהַחִיּוּךְ נֶחְרַץ לִי בַּפָּנִים 

קְצָת הַלְאָה מִשָּׁם 

יֵשׁ שְׁבִיל שֶׁל חַרְצִיּוֹת 

מוֹלִיךְ אֶל מַעֲגָן קָטָן 

מָחָר בַּבֹּקֶר נֵלֵךְ לְשָׁם לִפְגֹּשׁ בַּדַּיָּגִים 

עִם שְׁלַל הַלַּיְלָה 

שָׁלָל גָּדוֹל 

אֲנִי אֶקַּח מֵהַיָּמִים שֶׁפֹּה

לְאֵלֶה שֶׁיָּבוֹאוּ 

כְּשֶׁיָּבוֹאוּ, וְיָבוֹאוּ 

עִתּוֹת רָעָב וְשֶׁבֶר , 

וְאֶתְעַנֵּג לִי לְמַפְרֵעַ

עַל הַגַּעְגּוּעַ הַצָּפוּי 

נַעֲרֵי 48/ עופר בור

כּמוֹ אָבִי הַמְסֻפָּר

לִפְנֵי שֶׁהִתְאַהֵב בִּרְטִינוֹתַיו

בַּיֵּאוּשׁ הַמְדַבֵּק

בְּמֵחוּשֵׁי הַגַּב, הָרַגְלַיִם, הַלֵּב.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם

עוֹצְמִים עַיִן בִּלְתִּי מְכַוֶּנֶת,

מְדַלְּגִים עַל טֶרָסוֹת,

מְקִימִים מוֹלֶדֶת,

מֵתִים בִּנְחִישׁוּת.

אֲנִי פַּקְפְּקָן מוֹפְתִים,

סַרְבַן מוֹרָשׁוֹת

נוֹסֵעַ בֵּין הַדּוֹרוֹת

לֹא מַחֲלִיט.

לוּ אֶהְיֶה  שׁוּב יַלְדּוֹ הַמַּאֲמִין  

בְּטֶרֶם

וִתַּרְתִּי עַל מִלָּתוֹ הַטּוֹבָה

וְהָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ

אֵצֶל זָרִים וְזָרוֹת.

אַךְ מוּל הָרְכָסִים וְהַגְּבָעוֹת, הַמִּשְׁלָטִים   

עֲדַיִן הוּא אֲנִי

ינואר / עופר בור

הָלַכְתִּי לִישֹׁן.

לֹא מְעֻנָּן, קַר, שָׁקֵט.

חָלַמְתִּי מָחָר,

בָּא לִי בָּרָק בָּא

גַּם רַעַם. הִתְעוֹרַרְתִּי

לְגִשְׁמֵי בְּרָכָה

ערב פועם 2, ברכות!

יותר משמונה שנים "פּוֹעֵם" חי, פועם ובועט, כל חודש גיליון חדש. 

הגענו ל-100 גיליונות. 

התחלנו חמישה חברים, היום אנחנו ארבעה. הסכמנו שהאג'נדה 

שלנו היא שירה טובה. מהי שירה טובה? פה עצרנו, לא נכנסנו 

לשדה הקוצים הזה. האמנו שכשזה טוב – יודעים.

ביום חמישי (13.12.2018) חגגנו בבית הסופר עם הקהילה 

שהתגבשה סביב "פּוֹעֵם". בחרנו תשעה משוררים מבין אלו 

שפורסמו ב"פּוֹעֵם". זה לא היה קל כי באמת "פּוֹעֵם" מלא כל 

טוב, היה קשה לוותר על רבים וטובים.

ניסינו ליצור שיח בין הכותבים, להשמיע מגוון של דרכי כתיבה 

ואופני מבע.קצת דיברנו על עצמנו ונזכרנו ברותי, משוררת נפלאה 

שהייתה ממייסדי "פּוֹעֵם" והלכה מאתנו מוקדם מדי.

המון תודה לרני יגיל וצדוק אלון שהיללו ושבחו. תודה לבית הסופר 

ולעומדים בראשו צביקה ניר ועצמון יניב. תודה מיוחדת למוזיקאי 

יותם אבט. תודה לכל מי שתרם ועזר לנו להרים את הערב. 

תודה גדולה לקהל הנהדר שבא, הקשיב, מחא כפיים 

ופרגן בגדול.

זו פעם שנייה שהפכנו את "פּוֹעֵם" לאירוע חי. יהיו עוד!

תמשיכו לשלוח חומרים, תמשיכו לקרוא, לשתף, להגיב.

להתראות ב"פּוֹעֵם" 102 עם חומרים חדשים.

אורחי פועם (1)

צדוק אלון

רן יגיל

שבתאי מג'ר

אורחי פועם (2)

אביטל הררי ועמית מאוטנר

ניל דגן, מיקי הראל,יונה מוסט,אתיקה יפה, שחף ויאר

יותם אבט

ט

חברי פועם

אוה מורסיאנו

נורית פרי

 

יונה מוסט, עופר בור

עופר בור

עופר בור

נורית פרי: השיר מתאר בעדינות יחסי אב-בן והצורך לדעת להיפרד. עופר נשען על מיתוסים ואירועים גדולים כפיצוי על הקושי לתאר במילים את הקשר ביניהם והקושי בפרדה.

תרגיל

אַבָּא וַאֲנִי 
מְתַרְגְּלִים פְּרֵדָה.
הַאִם זֶה שׁוּב "תַּרְגִּיל, תַּרְגִּיל"
אוֹ הַפַּעַם זֶה זֶה,
הַדָּבָר הָאֲמִתִּי, 
נִגַּע בַּנֶּצַח 

מִשְּׁנֵי צְדָדִים שׁוֹנִים 

אַבָּא אוֹמֵר מִלִּים אוֹהֲבוֹת,
אֲנִי שָׂם  מַטְבֵּעַ בֵּין שְׂפָתָיו 
עָלָיו  חָקַקְתִּי  אַהֲבָה.
אִם לֹא יוֹעִיל  לֹא יַזִּיק 
מַקְסִימוּם,
תִּשָּׁאֵר לוֹ מַטְבֵּעַ לְמַזְכֶּרֶת 
עֵדוּת
שֶׁבַּסּוֹף בַּסּוֹף 
אַחֲרֵי הַכֹּל 
אָהַבְתִּי אוֹתוֹ,

הוּא אָהַב אוֹתִי 
בְּדַרְכּוֹ הַמּוּזֶרֶת 
בְּדַרְכִּי הָאִלֶּמֶת

לֹא שְׁלֵמִים

כמה רעש/ עופר בור

יֵשׁ

בַּצַּמָּרוֹת הַלּוֹחֲשׁוֹת הַבְטָחָה לְעֶרֶב אַחֵר וּמְסֻדָּר

שֶׁל מַגָּבוֹת מְקֻפָּלוֹת

חֻלְצוֹת עַל קוֹלָבִים

כִּסּוּי מִטָּה פָּרוּשׂ

עַל כֻּרְסָא יְשָׁנָה בַּמִּרְפֶּסֶת

שׁוֹמֵעַ צִקְצוּקֵי צִיקָדוֹת

וְהֶהָרִים כְּחֻלִּים וּרְגוּעִים

הַלַּיְלָה

לֹא יָבוֹאוּ תַּנִּים

בֶּחָצֵר

שְׁאֵרִיּוֹת עָמָל

עֲגָלָה

גַּלְגַּל שָׁבוּר

יֵשׁ עוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לֶאֱסֹף

לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹאוּ גֶּרְמָנִים

לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲרָבִים

וְכָל הַיִּמָּחְשִׁמַּמִים

לִפְנֵי הַחֹשֶׁךְ לְהַגִּיעַ

אֶל הָרֹגַע שֶׁשָּׁט מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים

אֶל הָאוֹר הַנֶּעֱלָם

שֶׁיִּשָּׁבֵר לִי כְּבָר סוֹף סוֹף

הַשָּׁרָב הַזֶּה

קָשָׁה מְלֶאכֶת הָאֹשֶׁר

קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת

אֲנִי אוֹסֵף שְׁאֵרִיּוֹת לָעֲרֵמוֹת

מְלַקֵּט מִלִּים טוֹבוֹת

בְּתוֹךְ הַבָּלָאגָן וְהַלִּכְלוּךְ

מִי מְסֻגָּל לִרְאוֹת יְפִי פָּמוֹט יָשָׁן

אוֹ בְּדַל שְׂמִיכָה כְּחֻלָּה

שֶׁנִּחֲמָה פְּחָדִים

קָשָׁה מְלֶאכֶת הָאֹשֶׁר

קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת

בְּיִחוּד

לִמְבֻגָּר עָצוּב

שֶׁכָּל הַזְּמַן שׁוֹמֵעַ תִּקְתּוּקִים

וְגַרְגֵּרִים נוֹזְלִים מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו

בַּחֲדָשׁוֹת אָמְרוּ

שֶׁכְּבָר לֹא תִּהְיֶה לוֹ

הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת