ציור/ הדר קרה

בּוֹאִי

אֲנִי יְצַיֵּר עָלַיִךְ וְאַתְּ תְּצַיְּרִי עָלַי.

נְצַיֵּר בְּאֶצְבָּאוֹת,

וְנְעַרְבֵּב אֶת הַצְּבָאִים וְהַתְּאָמִים וְהָרֵכוֹת,

וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב וְנְעַרְבֵּב

וְכּוּלָם אִיּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר  

חוּם

 

אֲנִי יִצְבָא עָלַיִךְ וְאַתְּ תִּצְבְאִי עָלַי,

וַאֲנִי יַגִּיד עוֹד וְאַתְּ לֹא תַּגִּידִי דַּאי

וְאַתְּ תַּגִּידִי קֵן וְגַם אֲנִי יַגִּיד קֵן,

וְהַקּוֹל אִיֶּיה מַמָּשׁ יָפֶה וְנָעִים

עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הָאֶצְבָּאוֹת

וְלֹא יִהְיֶה עוֹד תָּאַם,

וְנֵשֵׁב מְכּוּשְׁכָּשִׁים אַל הַמִּטָּה וְנַגִּיד "אֶזֶּה בָּלָגָן,

לְמָה זֵה אַיָּה טוֹב?

 

בורא / חנה קב רוט

הוּא מוֹתֵחַ קַוֵּי שָׁמַיִם כְּחֻלִּים בְּהִירִים

וְקַו אֲדָמָה חוּם כֵּהֶה

מַטְלִיא אֶת הָרָקִיעַ בָּעֲנָנִים אֲפֹרִים

וּמַזְרִיחַ שֶׁמֶשׁ צְהֻבָּה בַּמֶּרְכָּז

מַצִּיב עַל הָאָרֶץ בַּיִת מְרֻבָּע,

גַּג מְשֻׁפָּע, שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת וְדֶלֶת בֵּינֵיהֶם.

לְיַד הַבַּיִת מִשְׁפָּחָה :

אַבָּא וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם

אִמָּא וְרֹאשָׁהּ בֶּעָנָן

וּבֵינֵיהֶם יֶלֶד קָטָן

בְּגֹבַהּ הַבַּיִת

הוּא מְעַבֶּה אֶת הָאֲדָמָה

בְּדֶשֶׁא וּפְרָחִים

כָּל פֶּרַח בְּצֶבַע שׁוֹנֶה

בְּעִפָּרוֹן דַּק, מְרֻכָּז וְזָהִיר,

לְשׁוֹנוֹ מְצִיצָה מִפִּיו,

הוּא כּוֹתֵב אֶת שְׁמוֹ בְּאוֹתִיוֹת דְּפוּס

אַחַר כָּך, כְּנִּזְכָּר, הוּא בּוֹחֵר

עִפָּרוֹן כָּחוֹל וּמְצַיֵּר

שְׁתֵי עֵינַיִם קְטַנּוֹת וְחִיּוּךְ עָנָק

שֶׁהוֹפְכִים יְרֻקִּים עַל גַּבֵּי הַשֶּׁמֶשׁ

עַכְשָׁיו הוּא מֵרִים אֶת הַדַּף

מִתְבּוֹנֵן

רוֹאֶה כִּי טוֹב

מַחְלִיט

כִּי שָׁלְמָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם,

הוּא נָח מִמְּלָאכְתוֹ

וּמְקַנֵּחַ

בְּכוֹס שׁוֹקוֹ חַם