בית שני/ גילת קול

פֵּרוֹת דְּשֵׁנִים כִּסּוּ אֶת אַדְמַת עֵדֶן,

הַמָּקוֹר הַמְּעֻקָּל הֻתְאַם לִזְלִילָתָם.

דָּבָר לֹא רָדַף, לֹא טָרַף, לֹא הָיָה

עוֹד צֹרֶךְ בִּכְנָפַיִם אוֹ בְּפַחַד.

עֲבוּר בְּנֵי הַמַּזָּל אֵבוֹלוּצְיָה הִיא

רַק זְמַן שֶׁמְּרַפֵּא.

 

לְרִאשׁוֹנֵי הַכְּלָבִים שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם 

הַהוֹלַנְדִּים לְאִי מָאוּרִיצְיוּס הַדּוֹדוֹ

הִסְבִּירוּ פָּנִים. הַמָּוֶת הָיָה קָצָר

וְאַלִּים. הַאִם בִּכּוּ גּוֹרָלָם הָאַחֲרוֹנִים?

נִלְחֲמוּ עַל הַחַיִּים? עַל הַבַּיִת? מָחוּ?

הַאִם נוֹפְפוּ בְּכַנְפֵיהֶם הַמְּנֻוָּנוֹת,

מְנַסִּים לָעוּף לְחוֹף מִבְטָחִים?

 

עַכְשָׁו מַדְּעָנִים מִתְכַּוְּנִים לְשַׁכְפֵּל

דּוֹדוֹ מִדִּי־אֵן־אֵי שֶׁהוּפַק בְּקֹשִׁי,

כִּי רְקָמוֹת רַכּוֹת לֹא שׂוֹרְדוֹת.

כָּךְ אוֹמֵר גּוּגֶל, וּמַצִּיעַ לִי לְמַפּוֹת

אֶת הַגֵּנוֹם בִּמְחִיר שֶׁלֹּא יַחֲזֹר.

אני חלק מלהקה / סיגל כהן-ברקן

צועקת שירי מחאה

בפה נוטף פחד

כותבת מילים כואבות

על שלט מורם

מניפה דגלים

בלילה נושכת שפתיים

מלטפת סכין

מתחת לכרית.

כבוד הרב ראפ/ סיגל בן עמרם

שָׁלוֹם לָךְ גְּבִרְתִּי, אֲנִי כְּבוֹד הָרַב

אַתְּ יְכוֹלָה לִקְרֹא לִי רַבִּי וּלְלַטֵּף לִי אֶת הַגַּב.

שְׁבִי עַל הַכֻּרְסָה, יִהְיֶה לָךְ נֹחַ וְטוֹב

דַּבְּרִי. מָה לַעֲזֹר לָךְ? אֲבָל שְׁבִי יוֹתֵר קָרוֹב.

כֵּן, אֲנִי מַקְשִׁיב, אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת עֵצָה

אֲנִי מֻמְחֶה לַהֲלָכָה וְאַתְּ נִרְאֵית פְּצָצָה.

מַכִּיר אֶת כָּל אִמְרוֹת חָזָ"ל, גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

אַל תִּדְאֲגִי, לֹא אֲסַפֵּר מָה פֹּה קָרָה.

 

גַּם אַתְּ תִּשְׁתְּקִי וְלֹא תֹּאמְרִי מִלָּה, בָּרוּר?!

אַף אֶחָד לֹא יַאֲמִין לָךְ. יְרַכְלוּ. מָה הַסִּפּוּר?

מָה קָשֶׁה לָךְ? מָה מֵצִיק? יֵשׁ לִי אֹזֶן קַשּׁוּבָה

אֲנִי גַּבְרִי. אֲנִי חָכָם. מַמָּשׁ עוֹשָׂה לָךְ טוֹבָה.

תָּבִינִי שֶׁלְּכָל כְּאֵב תְּשׁוּבָה אַחַת וִיחִידָה

וְהַתְּשׁוּבָה פֹּה בְּיָדִי, אֲנִי חַרְמָן מִלֵּידָה.

מָה אַתְּ בּוֹכָה? שַׁרְמוּטָה! תֵּלְכִי לַמִּשְׁטָרָה?

אַגִּיד שֶׁאַתְּ הַתְחָלַת אִתִּי. לֹא יִפְתְּחוּ בַּחֲקִירָה.

 

חוֹשְׁבִים אֲנִי דָּתִי וְדָת שָׁוֶה מוּסָר?

זֶה מוּזָר, זֶה נֶהֱדָר, בִּשְׁבִילִי זֶה מִסּוּרְסָר.

 

הָלוֹ, מִשְׁטָרָה, כֵּן, מָה אַתֶּם רוֹצִים?

מָה זֶה? בַּלָּשִׁית? לֹא מְדַבֵּר עִם נָשִׁים!

תָּבִיאוּ לִי חוֹקֵר, גְּבָרִים שֶׁמְּבִינִים עִנְיָן

עִם כִּפָּה עַל הָרֹאשׁ, צִיצִיּוֹת וְזָקָן.

מָה אַתֶּם אוֹמְרִים? שָׁלוֹשׁ נָשִׁים מִתְלוֹנְנוֹת!

נוּ בֶּאֱמֶת, מָה מַקְשִׁיבִים לִבְנוֹת זוֹנוֹת?!

תִּשְׁאֲלוּ תְּ'חֲבֵרִים שֶׁלִּי, אַבְרֵכִים  בַּיְּשִׁיבוֹת

אֵין כָּמוֹנִי גֶּבֶר. עוֹשָׂה הָמוֹן מִצְווֹת.

 

חוֹשְׁבִים אֲנִי דָּתִי וְדָת שָׁוֶה מוּסָר?

זֶה מוּזָר, זֶה נֶהֱדָר, בִּשְׁבִילִי זֶה מִסּוּרְסָר.

 

אחד / נורית פרי

זֶה שֶׁיִּצְעַק חָמָס

זֶה שֶׁיַּשְׁמִיעַ קוֹל תַּחֲנוּנִים

זֶה שֶׁיִּצְטַדֵּק עַל הֱיוֹתוֹ

שֶׁיַּזְכִּיר שֶׁפַּעַם

אָמְרוּ לוֹ הִבְטִיחוּ נָתְנוּ לוֹ מִלַּת

כָּבוֹד זֶה

שֶׁיָּנִיף שֶׁלֶט בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ

זֶה שֶׁיְּדַקְלֵם סִסְמָאוֹת

זֶה שֶׁיָּנִיף וִי נִצָּחוֹן אֶצְבַּע מַזְהִירָה מְשֻׁלֶּשֶׁת

זֶה שֶׁיִּמְחֶה מוּל בִּנְיָן נָטוּשׁ

זֶה שֶׁיִּשְׁכַּב מִתַּחַת לַגַּלְגַּלִּים

מְאַיֵּם בְּמַעֲשֶׂה נוֹאָשׁ

שְׁבִיתַת רָעָב אֵשׁ אוֹ נְקָמָה

עַל מַחְסוֹר שֶׁקֶר אוֹ אֲדִישׁוּת

זוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת

אֲנִי אַתָּה הַבָּא

בַּתּוֹר

יום קשה / אוה מורסיאנו

הָרַע מֵגִיחַ מִכָּל עֵבֶר

לֹא עוֹזֵר לַחְסֹם אוֹתוֹ בְּהוּמוֹר שָׁחֹר

לֹא וָרֹד וְלֹא אָפֹר

צָרִיךְ לְחַכּוֹת שֶׁיְּסַיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ וְיֵלֵךְ

יוֹתִיר אוֹתָנוּ פְּצוּעִים בֵּינוֹנִי, קָשֶׁה

וּכְשֶׁשּׁוּב נָקוּם מֵהַתְּהוֹם

לֹא נַגִּישׁ תְּלוּנָה וְלֹא תְּבִיעָה

נְמַלֵּא אֶת סַלֵּינוּ בְּכָל טוּב הַיּוֹם

וְנֹאהַב כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר

אֲנַחְנוּ, תְּמִימֵי  הַמָּחָר.

למחרת / עופר בור

לְמָחֳרָת

הַשָּׁמַיִם עוֹד לְמַעְלָה

וְהָאֲדָמָה בִּמְקוֹמָהּ

רוֹעֶדֶת מִקּוֹר אוֹ מִשִּׂטְנָה אֲבָל,

בָּרוּך הַשֵּׁם

בַּמָּקוֹם.

פְּחָדִים בְּמַגָּפַיִם צוֹעֲדִים בָּרְחוֹבוֹת

קוֹרְאִים

יִהְ –יֶה בְּסֵדֶר יֶה יֶה

יָאַא יָאַא, naturlich

יִהְיֶה בְּסֵדֶר

אֲנִי חוֹשֵׁב

וְהַמִּבְטָא הַזֶּה כְּמוֹ גָּלוּת,

בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

בוחן מציאות / יונה מוסט

מִבְּחִינָתִי יוֹם מֻצְלָח, יָּשַׁנְתִּי דַּי גַּם אִם

הִשְׁכַּמְתִּי בַּת 72 מִשֵּׁשׁ עַד חֲצוֹת

(גַּם נָבַחְתִּי בַּחוּצוֹת עִם הַכְּלָבִים וְדֶגֶל) וְדַי לִי. 

מָחָר עוֹד יוֹם מֻצְלָח (72 וְיוֹם) שֶׁיִּסְתַּבֵּךְ בִּסְבִיבוֹת שָׁלוֹשׁ לִכְאֵב רֹאשׁ,

מֶזֶג הָאֲוִיר מְזַיֵּף קַיִץ בְּמֵרְץ, וְיִתְקַדֵּם לְמִיגְרֵנָת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת

בַּחֲצִיַּת ''לְבַד בְּבֶּרְלִין''. סֵפֶר כָּבֵד, גַּם אִם אֲנִי מְדַלֶּגֶת

עַל הָעִנּוּיִים. לֹא עִנְיָנִי כָּרֶגַע אֵיךְ הַגֶּסְטַפּוֹ גָּרְסוּ אֶת זֶה. 

לֹא דּוֹמֶה הִיסְטוֹרִית אוֹמֶרֶת חֶבְרָתִי הַיַּדְעָנִית מָה שֶׁקּוֹרֶה פֹּה

לַנָּאצִים, שָׁם הָיוּ מִילִיצְיוֹת וּפֹה הַמַּצָּב

מֻרְכָּב. מָה זֶה מֻרְכָּב - נֶאֱשָׁם בִּפְלִילִים הַמִּתְחַנְחֵן לַכֶּסֶף שֶׁלֹּא יֵצֵא

מֵהַמַּמְלָכָה שֶׁלּוֹ, מִכִּכָּר הַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ, מֵהַמִּסְפָּרָה שֶׁלָּהּ,

(שֶׁהַמִּשְׁטָרָה שֶׁלָּנוּ תְּחַלֵּץ).

אִם כֵּן, יֵשׁ לִי סְפָרִים, שִׁירָה, הַתַּעֲרוּכָה שֶׁלִּי הַמְּעִיקָה -

פְּתִיחָה בְּ20 לְאַפְּרִיל (סַמְּנוּ בְּיוֹמַנְכֶם) שֶׁתִּתְפּוֹצֵץ

לְכָל הָרוּחוֹת

2.3.2023 

 

ששים ושבע / מולי פלג

מָה הָיָה כָּאן לִפְנֵי שִׁשִּׁים וְשֶבַע?

שִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ,

וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ וְעֲנָוָה וּפְדוּת,

וְצֵל גּוֹעֵשׁ שֶׁהָרָה אֲפֵלָה.

 

מָה הָיָה כָּאן לִפְנֵי שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע?

צֶדֶק.

חָזָק וְעַקְשָׁן כְּחַלָּמִישׁ, בָּהִיר

כִּבְדוֹלַח, וְרַעַד מַתְמִיד שֶׁל

כְּפִירָה אֶפְשָׁרִית.

 

מִי הָיָה כָּאן לִפְנֵי שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע?

אָבִי,

וְאִמִּי, וּשְׁאֵרִיּוֹת מִשְׁפַּחְתִי,

שְׁהִתְעַגְנוּ בְּגַן הָעֵדֶן הֶחָדָש

וּמוּלָם הִזְדַּקֵּר שׁוּב

עֵץ הַדַּעַת.

 

אַחֲרֵי שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע

הִתְבּוֹדֵד הַכֹּל,

כְּמוֹ הָעַרְבִי הַמְּדַדֶּה בָּאַסְפַלְט הַקּוֹדֵחַ

בֵּין גַּ'לְגּ'וּלְיָה לְצִנַּת חֶלְקַת הַתִּירָס

שֶׁל שְׂדֵה חֶמֶד.