לְיַד בֵּיתֵנוּ, בִּרְחוֹב בְּיָאלִיק
פַּארְק
דֶּשֶׁא.
בְּכָל
יוֹם אָנוּ מוֹצִיאִים אֶת בֵּיְגְּל לְטִיּוּל בַּפַּארְק
שֶׁנִּמְצָא
בִּשְׂדֵרַת אֶלְזָה לַסְקֶר שִׁילֶר.
וְיוֹצֵא
שֶׁהַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ ,
לְפָחוֹת
פַּעֲמַיִם בְּיוֹם,
מְחַרְבֶּנֶת
בְּאֹפֶן לִירִי.
וּבִזְכוּת
הַדֶּשֶׁן שֶׁל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה,
הָעֵצִים
מְקַבְּלִים גָּוֶן עֲסִיסִי שֶׁל יָרֹק
וְהַדֶּשֶׁא
מִזְדַּהֵר.
וְגַם
הַמְּשׁוֹרֶרֶת יֵשׁ לָהּ עַל מָה לִכְתֹּב.
אופירוש שיר מקסים, ולא אכפת לי שחרבנה על שירים 😀
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתודה שלי המקסימה. קלטת את ההומור. ואת הקשר בין הגופני ללירי בין הנפש לרוח ובין החיים ליצירה. תודה. רבה
השבמחק