הנוף בעיניו / שבתאי מג'ר

אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בִּשְׁתִיקָה, חֲבֵרִי וַאֲנִי

מַחְשְׁבוֹתַי מִתְרוֹצְצוֹת מוּל מַחְשְׁבוֹתָיו הָרְגוּעוֹת.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ מִלִּים לְהָשִׂיחַ, לִמְשֹׁךְ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבּוֹ,

לְהַנִּיחַ בֵּינֵינוּ מִשְׁפָּט אוֹ חֲצִי אֲמִירָה, הוּא יוֹשֵׁב בְּכִסְּאוֹ

מַבָּטוֹ אֶל הַכְּבִישׁ, מִלּוֹתַי מִתְפַּזְּרוֹת בֶּחָלָל הַמְּכוֹנִית

נִסְפָּגוֹת בַּשְּׁמָשׁוֹת וּפוֹרְחוֹת אֶל הָאוֹר הַקּוֹפֵחַ בַּחוּץ.

נְסִיעָה קְצָרָה, שְׁנֵינוּ עוֹשִׂים מַסָּעוֹת אֶל עָבָר מְשֻׁתָּף

מִלִּים שֶׁפַּעַם הָיוּ לוֹ, עַתָּה מְטַיְּלוֹת עָמֹק בְּגוּפוֹ, וְהַבֶּכִי

מִצְטָרֵף אֶל הַנּוֹף בְּעֵינָיו.

 

מתוך "סף המותר" הוצאת עיתון 77, 2022