כְּמוֹ זְאֵב רָעֵב רוֹדֶפֶת אֶת צַעֲדֶיךָ הָאַשְׁמָה הָעַתִּיקָה.
לְאַט יְאַבְּדוּ צִפּּוֹרֵי הַשִּׁיר אֶת צְלִיל
הַבֹּקֶר וְיַחְרְקוּ כְּעוֹרְבִים,
הָרִִצְפָּה תִּטֶּה עַל צִדָּה לִמְנוֹעַ מֵהַמַּיִם
לְהִתְמַקֵּם,
שֶׁלֹּא יֵרָאֶה הָרִקָּבוֹן.
הָאִשָּה תֵּלֵךְ מִתנוֹדֶדֶת בֵּין הַחֲפָצִים
הַזְּרוּקִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסַדֵּר,
תֶּאֱסֹף פֵּרוּרֶיהָ לְתוֹךְ שִׂמְלָתָהּ ,
תְּהַדְּקָם בְּסִכָּה וּבְדֶבֶק.
וְאַתָּה,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה