* / עדנה גורני

בְּמַטַּע דְּקָלִים שֶׁל קִבּוּץ אֵילוֹת,

טֶרְמִיטִים מְגִיחִים מִבֶּטֶן אֲדָמָה -

יוֹצְאִים מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל - עַל הַקַּרְקַע עַקָּבִים

עָטִים עַל הַזּוֹחֲלִים, לוֹעֲטִים בְּכָל פֶּה, בַּאֲוִיר

דַּיּוֹת לוֹכְדוֹת אֶת הַמְּעוֹפְפִים, מְקָרְבוֹת טְפָרִים לְמַקּוֹר,

עוֹקְרוֹת אֶת הַכְּנָפַיִם וּבוֹלְעוֹת אֶת הַגּוּפִים

בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן, לְהוּטוֹת, רְעֵבוֹת.

בְּבוֹא יוֹמִי אֶהְיֶה גַּם אֲנִי מָזוֹן לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה,

אֲבָל עַכְשָׁו, כָּאן, גּוּפִי עַל הָאֲדָמָה בְּצֵל קִמְרוֹנֵי כַּפּוֹת,

מוּאָר בְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ נִשְׁבֶּרֶת בִּמְטַר כְּנָפַיִם שְׁקוּפוֹת.

השיר מתוך: לקסיקון זואולוגי - דיוקן, ספר בכתובים