*/ אפרת ביגמן

אֲחַבֵּק אֶת גֶּזַע הָעוֹלַָם
בְּאֶצְבָּעוֹת עֲגַלְגָּלוֹת,
וְכַדּוּרוֹ הַתָּכוֹל אַטְמִין
מִתַּחַת לְבִטְנַת שִֹמְלָתִי.
אֶעֱלֶה עַל ֹשְרַפְרָף וְאֶקְרָא בְּאָזְנוֹ: "רוֹצָה! רוֹצָה! רוֹצָה!"
אֲנַדְנֵד לוֹ עַד ֹשֶיָּבוֹא סוֹף כָּל סוֹף,
עַד ֹשֶיִּהְיֶה כְּבָר מוּכָן
לִהְיוֹת רַק ֹשֶלִּי.

3 תגובות:

  1. אהבתי מאוד. גזע, כדור תכול, שרפרף ושאר המילים - כל אחת מהן בלתי צפויה, אחרת מהמקובל, מרחיבה משמעות, מציירת פנטזיה ששוברת את הפרפקטיבות והמידות המקובלות, והכל מתחיל ונגמר ב"אני" (אחבק... שלי) שבסופו של דבר זה מה שאנחנו רוצים. ונלך עד סוף כל סוף העולם כדי למצוא. תודה.

    השבמחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. מקסים מקסים מקסים!

    השבמחק