* / חגית קופפר צ'רקה

 אֲנִי אוֹחֶזֶת קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל נְחַשׁ זִכְרוֹנוֹת יָרֹק מִתְפַּתֵּל

זוֹ קְלִפַּת תַּפּוּחַ גְּרַנְד-סְמִית

מְרַקֵּד בְּקִרְקַס יָדָהּ  שֶׁל סָבְתָא

מְיֹעָד לְהִנָּגֵס בְּשִׁנֵּי חֲלָבִי

סָבְתָא חוֹבֶקֶת אוֹתִי בַּיָּד שֶׁל הַתַּפּוּחַ

(הִיא עַל הַ'פוֹטֵל' שֶׁלָּהּ, אֲנִי בַּעֲמִידָה רְכוּנָה)

בַּיָּד שֶׁל הַסַּכִּין מְגַלֶּפֶת שַׁלְשֶׁלֶת סִפּוּרִים רְחוֹקָה.

אָבְדָנֶיהָ מַלְעִיטִים אֶת אָבְדָנִי

וַאֲנִי נוֹגֶסֶת לוֹעֶסֶת בּוֹלַעַת

פּוֹעֶרֶת זוּג יַלְדִּיּוֹת

שֶׁל טֶרֶם הַכָּרָה בַּצֹּרֶךְ

לְהִתְפַּלֵּל עַל הַזִּכָּרוֹן

 

גַּעְגּוּעִים דּוֹהֲרִים כְּמוֹ מוֹשְׁכוֹת לְלֹא סוּס

מַתְרִיסִים עַל הָאַיִן

אִבּוּד שׁוֹבָב מְכַרְסֵם וּמַפִּיל

פֵּרוּרִים שֶׁל עָבָר

בִּשְׁעוֹן חוֹל זָחוּחַ

 

אוֹחֶזֶת בַּחֲלוֹם הַפָּתוּחַ