הוּא עִשֵּן, בַּמִּרְפֶּסֶת
תְּרִיסִים פְּתוּחִים לִרְוָחָה. רֵיחַ בְּרוֹשִׁים הִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ הַטַּבָּק
הִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ קָפֶה שָׁחֹר הִתְעַרְבֵּב בְּקֶמֶט שֶׁבְּזָוִית הָעַיִן.
לִרְגָעִים הָיָה לוֹ אוֹר. מָטוֹס לָבָן טָס גָּבֹהַּ בָּרָקִיעַ. לִרְגָעִים הָיוּ
לָהּ כְּנָפַיִם.
*
וְאִם רֶגַע, אָז כְּשֶׁרֹאשׁ
מוּנָח עַל חָזֶה.
וְאִם רֶגַע, אָז כְּשֶׁקַּרְסֹל
נוֹגֵעַ בְּגַב.
*
וְיֵשׁ אֶת הָרְגָעִים
שֶׁאֵינְךָ. בַּמִּטָּה.
*
הַמָּסָךְ הַכָּחֹל שֶׁל
הַטֵּלֵוִיזְיָה הֵאִיר אֶת עֵינֶיךָ הַעֲצוּמוֹת בְּאוֹר סָגֹל כֵּהֶה- אָפֹר- כָּחֹל
בָּהִיר. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתָּ אָמַרְתָּ לִי: ״תְּצַיְּרִי אוֹתִי בִּצְבָעִים שֶׁל
אָדֹם וְשָׁחוֹר״, וְלֹא עָנִיתִי לְךָ. בַּטֵּלֵוִיזְיָה הִקְרִינוּ הָעֶרֶב סֶרֶט
בְּצָרְפָתִית. וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הָאוֹר הַסָּגֹל כֵּהֶה-אָפֹר-כָּחֹל בָּהִיר
שֶׁבְּעֵינֶיךָ, כְּמוֹ הָרִים בַּשְּׁקִיעָה. הַדְּבָרִים הַעֲצוּמִים שֶׁבְּעֵינֶיךָ
הַעֲצוּמוֹת.
קראתי את שירך מיכל. מקריאתו עולה בי הרהור באטשר ליחס בין "תוכן" לבין "צורה". בשירה המודרנית, או לפחות זאת של המאה הקודמת והמ אה הזו, ישנה נורמה שיש קשר בלתי נתיק בין התוכן לצורה. התוכן קובע צורה והצורה קובעת תוכן. בשיר שלך ב קריאה שלי ישנה הפרדה ברורה בין מבנה השיר, הגדול, המסובך לבין תוכן השיר שהוא "קטן וחלש", ולטעמי לא מצדיק מבנה כזה.
השבמחק