אוטוביוגרפיה/ רוחה שפירא

נוֹלַדְתִּי בִּמְלֹאת שָׁנָה לִפְרֹץ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה
בַּת שְׁנִיָּה, תִּינֹקֶת אִטִּית, יַלְדָּה טוֹבָה.
בַּת מִצְוָה, נִפְרַדְתִּי מִנּוֹף יַלְדוּתִי.
לְיַד מְקוֹרוֹת הַיַּרְקוֹן, הָיִיתִי הַבְטָחָה שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת וּצְמִיחָה.
בַּחֶדֶר הֶחָדָשׁ שֶׁל הוֹרַי הָיוּ שְׁנֵי חֲדָרִים, מִרְפֶּסֶת גְּדוֹלָה, מִטְבָּחוֹן,
שֵׁרוּתִים וּמִסְדְּרוֹן.
בָּכִיתִי בְּקוֹל וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה.
בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה, יָצָאתִי אֶת הַשַּׁעַר,
עוֹלָם רַךְ וְקָשֶׁה, הִתְפַּשֵּׁט וְנָבַע מִתּוֹכִי
בַּפֶּחָם וּבְצִבְעֵי הַמַּיִם, וְחִכִּיתִי שֶׁהַלָּבָן יְדַבֵּר.
אָהַבְתִּי אִישׁ וַאֲנָשִׁים, יָלַדְתִּי חֲמִשָּׁה בָּנִים, נִפְרַדְתִּי מֵהוֹרַי מֵאֲהוּבִי
וְרָאִיתִי אֶת הַיֹּפִי הַמְּנַחֵם שֶׁל הַנֶּצַח בָּאוֹר הַנּוֹלָד כָּל יוֹם.
הָיִיתִי. פַּעַם אֶהְיֶה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה