בְּרִינְגֶלְבְּלוּם
128,
בַּקּוֹמָה
הַשְּׁלִישִׁית,
מִתְנַדְנֶדֶת
אִשָּׁה עַל כָּל קְמָטֶיהָ.
אֶצְבָּעוֹת
עָבוֹת
מְטַלְטְלוֹת
עוֹד טִלְטוּל אַחֲרוֹן שֶׁל תְּחִינָה
אֶת הַתֻּכִּי
הַנָּח בְּשַׁלְוָוה בַּשִׁדָּה
וְקוֹרֵאת
אֵלָיו,
בְּכַוָּנָה
שֶׁל אֵם לְבִתָּהּ:
מַה יֵשׁ לָךְ
סוֹנְיָה
שֶׁאַתְּ אַף
פַּעַם לֹא עוֹנָה?
שיר שורט כמו נייר זכוכית על בשר חשוף.תודה. חנה.
השבמחק