לָךְ
בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁאַתְּ מַצְמִידָה כַּף
רֶגֶל חַמָּה אֶל רַגְלִי אֲנִי מְאֻשָּׁר.
אֲבָל אֵיזוֹ יָד אֲפֹרָה לוֹחֶצֶת
עָלַיִךְ חָזָק
בְּעִקָּר בִּשְׁנָתֵךְ וְאֶת
קָמָה בְּקֹשִׁי, מֻכַּת
חֲלוֹמוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ,
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת סַבְלָנִיִּים
אִם רִיר הַחַיִּים נִגָּר
מַר כָּל בֹּקֶר עַל הַלָּשׁוֹן,
וְהָעוֹרְבִים שֶׁמּוֹצִיאִים
אוֹתְךָ מִן הַדַעַת הֵם רַק מָשָׁל.
אֲהוּבָה,
יֵשׁ בָּךְ מָנוֹת נְדִירוֹת
שֶׁל חִיּוּךְ וְאֵשׁ רַכָּה
שֶׁפּוֹתַחַת אֶת פָּנַיִךְ,
לָכֵן טִבְלִי אֶת שְׂעָרֵךְ
בְּמֵימָיו הַטּוֹבִים שֶׁל הַיּוֹם,
בְּלִּי לְפַקְפֵּק בַּשִּׁיר
הַמְלַחֵךְ אֶת קַרְסֻלַּיִךְ.
הֲיִי סְפִינָה רַחֲבַת לֵב,
פְּקוּחַת
מִפְרָשִׂים, אֶל תּוֹךְ בְּקָרִים
שֶׁכֹּחָם בָּהִיר וְאַגָּדִי.
מתוך טקסי הערב, 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה