* / דן קרמר


קָשֶׁה לִהְיוֹת
שָׁמַיִם הַנִּפְתָּחִים לִשְׁרִיקָה,
כְּשֶׁדִּבּוּרְךָ מַעֲלֶה בִּי
פַּעַם אַחֲרֵי פַּעַם
מִלָּה בּוֹעֶרֶת עַל קְצֶה הַלָּשׁוֹן,
וַאֲנִי יוֹשֵׁב שָׁם,
שׁוֹתֵק,
אוֹסֵף אֶת הַגִּצִּים לְתוֹךְ הַבֶּטֶן
וְאָז הַכֹּל נִהְיָה נָהָר.

תגובה 1:

  1. זה מה שמופלא בשירה, שאוסף גצים הופך נהר. אהבתי.

    השבמחק