למירי בן שמחון / אוה מורסיאנו

 אֲחוֹתִי,

יֵשׁ רְגָעִים בְּחַיַּי הָרְגִילִים מִדַּי

מוּל שִׁמְמוֹן הַנּוֹרְמָלִיּוּת

אֲנִי מוֹצֵאת לִי מָקוֹם בְּשׁוּלֵי

שִׂמְלָתֵךְ הַמְּרַשְׁרֶשֶׁת מְשֻׁגַּעַת צְבָעִים

מַחְרוֹזוֹת אַבְנֵי קְרִיסְטָל תְּלוּיוֹת עַל צַוָּארֵךְ

וַעֲגִילֵי אַרְגָּמָן כְּבֵדִים מַדְגִּישִׁים קַו עִפָּרוֹן שָׁחֹר מִתַּחַת לָעֵינַיִם.

אֲנִי מִתְנַדְנֶדֶת עַל חוּט פָּרוּם בַּמַּכְפֶּלֶת הַיְּשָׁרָה כְּפֶלֶס

שֶׁתָּפְרָה לָךְ אִמָּא

כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ

קְצָת מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ.